|
||||
|
||||
אני ניסיתי רק להסביר מדוע הזכיר מישהו בהקשר זה את בוחן הפתע. ודאי שאין כאן זהות. ואישית נראה לי גם שדילמת האסיר (וגם שווי המשקל של נאש ודברים נוספים) מדגימים היטב מדוע תורת המשחקים, למעשה, איננה מספקת את הפתרונות הטובים ביותר לחיים. |
|
||||
|
||||
''ואישית נראה לי גם שדילמת האסיר (וגם שווי המשקל של נאש ודברים נוספים) מדגימים היטב מדוע תורת המשחקים, למעשה, איננה מספקת את הפתרונות הטובים ביותר לחיים.'' היא לא תמיד תואמת התנהגות של בני אדם, כי הם אינם ''שחקנים רציונליים''. אבל היא מתארת היטב מדוע חיות למשל מתנהגות כפי שהן מתנהגות. (כי הגנים שלהם הם כן שחקנים רציונליים). |
|
||||
|
||||
זאת לא הבעיה היחידה. כפי שרואים בדילמת האסיר, ההתנהגות ה"רציונלית" איננה מביאה את בעלי הדילמה לתוצאות יעילות במיוחד. ושווי המשקל של נאש גם הוא לא, למעשה. ולכאורה הרי מפתחים את התורה הזאת כדי לספק פתרונות לבני אדם, לא? הרי לפרופ' אומן נתנו את הנובל מפני שעבודתו לכאורה יכולה להועיל בקונפליקטים אנושיים. |
|
||||
|
||||
אבל היא כן מועילה בקונפליקטים אנושיים, המטרה בעצם היא למזער את המצב של ''דילמות אסיר'' מצב שנתפס כרע. ניתן לעשות זאת בגדול באמצעות שתי דרכים, הגדלת התשואה על שיתוף פעולה, או הקטנת הפרס על בגידה. |
|
||||
|
||||
לא הבנתי את הפתרונות המוצעים. |
|
||||
|
||||
לא מפתחים את התורה הזאת רק כדי לספק פתרונות. אחד הדברים שעולה מדילמת האסיר הוא שבאינטרקציה חוזרת יש דווקא יתרון לאיסטרטגיה של שיתוף פעולה הססני. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |