 |
הדיון די התרחק כאן מהכוונה המקורית שלו.
בכל זאת: פירוק תא משפחתי, ועוד כזה שיש בו ילדים הוא מורכב מאד. אינני יודע מאין שאבת את הרעיון שלדעתי העזיבה היא עניין פשוט. היא רק עניין אפשרי.
מלכתחילה אמרתי שהאלימות כלפי נשים היא אפשרית אפילו בחברה שלנו בשל התנאים הקיימים, בעטיים מספר הנשים גדול ממספר הגברים. טענתי גם שפוליגמיה תשנה את המצב הלא מאוזן לטובת הנשים. טענו כנגדי שמצב כזה יפחית את ערך האשה. בנוסף - הושמע הטיעון שיש להגמיש את המערכת הביורוקרטית, כך שנשים תוכלנה לעזוב את בעליהן ללא חשש.
מבחינה זו טענתי שנשים יכולות לעזוב את בעליהן "ללא חשש". הבירוקרטיה, ככל הידוע לי, לא בדיוק עומדת בדרכן, ורשויות החוק דווקא מסייעות להן. יש אכן נשים החוששות לעזוב את בעליהן, ואינן יודעות לרתום את המערכת בצורה שתעזור להן (על ידי האיום הממשי של כליאת הבעל). אני מאמין שגם בעיה זו היתה קטנה לו היינו מגדילים את האופציות הזמינות לנשים על ידי הגדלת המספר של בני זוג פוטנציאליים מלכתחילה.
לא בדיוק הבנתי את עניין החוצפה, ומה הקשר שלה לכאן.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש