בתשובה להאלמונית הנעלבת, 18/10/05 15:54
 |
|
 |
||
|
||||
 |
טוב, אז הבלבול הוא אצלי. הוא עדיין קיים: מה ההבנה הזאת שאנחנו מדברים עליה? במחשבה ראשונית אני חושב על הבנה כתהליך שבו אני קולט את המשמעות שנמצאת בספר. זאת אומרת, המשמעות נמצאת "שם", ובתהליך ההבנה נוצר "עותק" שלה אצלי. היכולת לנתח את הטקסט מכל הבחינות שדיברת עליהן היא כלי שמאפשר לי להעביר את המשמעות "מבחוץ פנימה". עכשיו, אם חושבים על הבנה בצורה כזאת, הבנה לא תלויה ביכולת לייצר היגדים מוכחים ולא טריוויאליים. גם אם יסבירו לי את המשמעויות הספרותיות של הטקסט, תיווצר אצלי הבנה שלו, בלי שרכשתי את היכולת לייצר היגדים חדשים. אם כבר, הייתי אומר שגם הבנה של טקסט ספרותי וגם יכולת לייצר היגדים כאלה, הן תוצר של רכישת כלי הניתוח הספרותיים. (מצד שני, נראה לי שתיאור תהליך ההבנה שנתתי כאן אינו מתאים באמת למונח "הבנה ספרותית"). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, נוריד את עניין ה"הבנה הספרותית". נראה לי שזה שונה מ"הבנה בספרות", ואינני בטוחה שאני יודעת בכלל מה זה. שנית, אינני בטוחה שהמשמעות "נמצאת בספר", וגם לא הייתי אומרת שהיא יחידה. אם אינני טועה, אחד המושכלות הראשונים לגבי יצירות אמנות הוא, שיצירה טובה מכילה הרבה יותר ממשמעות אחת. ולכן אין לדבר על *ה*משמעות בה"א הידיעה. יותר מזה, גם לא נראה לי שתיאור המשמעויות כמה ש"נמצא ביצירה" הוא תיאור נכון. מה שאתה מתאר הוא הבנה פסיבית לחלוטין של יצירות; זה שונה מאוד ממה שמדברים עליו בדרך כלל בתורת הספרות. זו גם לא בדיוק "הבנה", אלא מעין "ידיעה". כלומר, אם אומר לך מהי המשמעות שאני רואה ביצירה כלשהי, אתה תוכל לחזור על דבריי. ואם אני "צודקת" (ולמונח "צודקת" תהיה כאן משמעות מסוימת ומוגבלת מאוד) - אז אפשר יהיה לומר שאתה יודע את משמעות היצירה. אבל כדי לומר שאתה *מבין* אותה, *אתה* תצטרך להיות מסוגל למצוא בה משמעות מוכחת. שלישית, מובן שהבנה ממשית של טקסטים דורשת כלי ניתוח ספרותיים. ומתלכתחילה, השאלה הייתה על הבנה בספרות, ולא על הבנה ספציפית של יצירה מסוימת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי. אם המשמעות לא נמצאת "שם" בספרים, מה מושא המחקר של תורת הספרות? (את מתקרבת לדעותיו של דורפל?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשמעות - למען הדיוק, המשמעויות - נמצאות במרחב שבין הספר לקורא. ואני ממש לא מתקרבת לדעותיו של דורפל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נורא, אל תתייאשי עדיין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, לא, אני מלאת עזוז.:) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך אומץ, לכתוב כזה משפט באייל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא לא כתבה את המשפט באייל, היא כתבה אותו במרחב שבין קוראי האייל לאתר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה מהמשפטים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האחד שבמרחב שבין המסך למכנסיך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהה, אופס, זה לא היה מכוון אליי, אז אני סתם חוזר על עצמי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''נמצאות במרחב שבין הספר לקורא''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, כמובן, זה היה צעד התאבדותי ממש... אבל חשבתי שאתה לא נמנה על הפיסיקליסטים הנועזים. חוץ מזה שלא ברור לי בעצם מה הבעיה: הרי גם בשביל "החבורה" המשמעות היא איזה יש תיאורטי ללא כל מקום פיעיקלי בעולם. ויותר לעניין, האם *בעיניך* זה ג'יבריש חסר משמעות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, בעיניי זה אינו ג'יבריש חסר משמעות. לא יותר מתיאור לפיו המשמעות נמצאת ''בספר'' או ''בקורא''. ובכל זאת אני מתקשה להתייחס לתיאור כזה בלי שהוא ישוייך לשיטה כללית ויקבל ממנה את משמעותו (זאת לא דרישה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוחה למה הכוונה ב"שיטה כללית", אבל אני יכולה לתת את הרציונל. נסה לחשוב על הדיאלוגים של אפלטון, המחזות של שייקספיר, הרומנים של דיקנס... האם הם חסרי משמעות בשבילנו היום? לא. לבעיניי, ולפי העדויות - עדיין לומדים אותם בחוגים לפילוסופיה, מעלים על במות ברחבי העולם, קוראים בשקיקה באנגלייה ובמקומות אחרים בהתאמה. האם ייתכן שיש להם היום אותה משמעות שהייתה להם בזמן שבו נכתבו? שוב, לא. לא סביר. כל אחד מאלה נוצר בתקופה מאוד שונה, תקופות שונות זו מזו ושונות מאוד משלנו. ובחברות שונות עם אמונות שונות ומנהגים שונים. לו המשמעות הייתה מתקיימת רק בתחומי הטקסט עצמו, קשה להניח שלא היתה הולכת סופית לאיבוד כבר מזמן. חשוב גם על סופרים בני ימינו. טוני מוריסון, למשל, או יוקיו מישימה, או... יש שורה ארוכה. אם משמעות כתביהם נמצאת בטקסט עצמו, הפיתוי הוא לומר שהיא כולה "שלהם", לא? שהם שמו אותה שם וקיבעו אותה וזהו. אבל אז לא היה קשה מאוד להבין אותם? הרי הם באו ממקומות מאוד שונים. מהיסטוריה שונה, ושוב מתפיסות שונות. איך זה שהם מעוררים הזדהות כזו גם אצל, נאמר, ישראלים צברים? אז ההסבר, לדעתי, הוא שהמשמעות נבנית באופן דינמי תוך כדי הקריאה. הקורא הוא מבצע של הספר, בדיוק כמו מוסיקאי שמבצע יצירה כתובה. אם הזדמן לך אולי לשמוע שחקנים קוראים סיפורים - יש מדי פעם ערבים כאלה - ודאי ראית שקריאת סיפור בפני קהל מחייבת פרשנות. אבל למעשה, כל קריאה היא סוג של פרשנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב. אז מהו לדעתך תפקידם של המומחים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"איך זה שהם מעוררים הזדהות כזו גם אצל, נאמר, ישראלים צברים?" ההסבר לדעתי, אחר: בני אדם - שחורים אמריקאים, יפנים וישראלים - דומים זה לזה במידה רבה ולכן ספר (טוב) מעורר הזדהות. רבים וטובים ממני דשו כבר במשמעותה של המשמעות. אבל לדעתי היא נוצרת במוחו של הסופרת, מתורגמת למילים, ולדיו על נייר, ומתורגמת שוב לשפה אחרת (תוך מעבר במוח של המתרגם), עד שהיא מגיעה אל מוח הקוראת. אף תרגום כזה אינו נאמן באופן מושלם אל המקור, אך אף לא אחד מהם יוצר משמעות חדשה לגמרי (אלא אם יש לנו מתרגם שרלטן או מדפיס חסר אחריות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזדהות היא דבר אחד. משמעות - דבר אחר. בלי קשר לתרגום, ו/או בהנחה שהתרגום מושלם - עדיין יש אמונות, היסטוריה, מנהגים והווי חיים שיכולים להיתפס אצלי אחרת לגמרי. הם לא משנים את המשמעות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני כעשר שנים, בסיטואציה טראומטית, שמעתי שיר. מאז, הוא מאוד נוגע לי. מעבר למשמעות שהמשורר יצק במילים והמלחין במנגינה, נוספה לו - מבחינתי - משמעות נוספת. מבחינה זו, את צודקת ביותר: משמעות השיר עבורי השתנתה עקב הנסיבות. עם זאת, אני סבור שקיימת משמעות בטקסט - אפילו בטקסטים הבלתי מפוענחים של בני איי הפסחא[*]. קורא נאמן יכול לחשוף אותה, ויכול להבדיל בין קריאה אונסת לבין הבנת אמת. לשיטתי, למשפט "吉田さんはペンを買いました" יש משמעות אמיתית (אם כי, לא מתוחכמת במיוחד), למרות שרוב האיילים תופשים אותו כקשקוש משונה. [*] יוצאים מכלל זה שירי שלמה ארצי מן העשור האחרון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. המשפט שהדגמת נראה מקסים ביותר. באיזה שפה זה? מה פירושו, אם באמת יש לו כזה? ב. אינני מנסה לטעון שלטקסט עצמו אין משמעות. ודאי שיש לו. משמעויות רבות, אם הוא שווה משהו. אבל אני רואה את בקריאה כסוג של דיאלוג. בדיאלוג, למשל, יש משמעות1 לדברים שאתה אומר, אבל היא מקבלת מודיפיקציה מסוימת כשהם נקלטים אצלי. ולהיפך: יש משמעות לדברים שאני אומרת, אבל גם היא מקבלת מודיפיקציה מסוימת כשהם נקלטים אצלך. נכון שבקריאה מדבר רק צד אחד. אבל השני מקשיב... 1. בהנחה ש"אנחנו" מנהלים דיאלוג של ממש... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. יפנית. לא מבין מילה ביפאנית, אבל אדגל"ט הפירוש הוא "Yoshida bought the pen". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם דוד גוגל לא טועה. אלמנטרי. (או שלא?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ממש, שרלוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר המשמעות היא פונקציית גישור בין היצירה לבין הקורא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלא די לי בכך שאתה מתכחש למגדרי, שעכשיו אתה משדמם אותי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צריך לקבל את זה כמחמאה, או אולי כאתגר. דורון שדמי הצליח להפנים שקוראי האייל לא טלפתיים. יום אחד, אולי תצליח גם אתה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מתכחש למגדרך. אתה עושה את זה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |