בתשובה למיכאל, 03/09/01 3:25
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"יש פרובלמה והיא מחוז ירושלים שיש בו 76000 יהודים כנגד 92000 ערבים...ירושלים ובית לחם...[צריכות] להיות שטח אינטרנציונלי תחת שלטון עליון של האנגלים והנהלה מקומית" מדברי בן-גוריון בדיון על החלוקה ערב ועדת פיל. עקב התנגדות אישים הוא נסוג מדעתו זו וגם שיכנע את ויצמן, שלא רצה להתעקש על ירושלים, להתנגד למדינה יהודית ללא ירושלים. אבל הפרגמטיזם עדיין עבד והסוכנות פירסמה תוכנית שבה רק מערב י-ם ללא הרובע היהודי תהייה בשלטיה יהודית. כאן מגיעה הנקודה המשיקה לתגובתך, דב"ג חתר לאי הכללת המקומות הקדושים במדינה העברית: לאסוננו גברה המליצה...העקרה הנבובה...המטומטמת...ירושלים יהודית משוחררת...[ו]מנותקת מן העיר העתיקה שאין לה תקנה אלא בהפיכתה למוזיאון...של כל הדתות...היתה הופכת לאבן שואבת מרכזית וגו' (זו אגב תשובה ברורה לגילית מדיון אחר שבה היא ניסתה בכל כוחה להראות שהדחף הדתי היה מניע מרכזי לפעילותו של דב"ג) הנחת הבינאום היתה מרכזית עד למלחמת העצמאות שבה הוא הבין שלא האנגלים ולא האו"ם ישתלטו על י-ם, ויש לתפוס את החלל הריק בכוח. הוא חתר להחזיק בה כקלף מיקוח. כמו כן ההבנה על חשיבותה כסמל מוראלי ממדרגה ראשונה בזמן הלחימה והרצון להשתלט על כמה שיותר שטחים רציפים. ברור שכיום כל דיבור ממין זה אין לא כל משמעות מעשית משום שכל מעשה ולו הכי קטן של ישראל אשר עשוי להתפרש על ידי הערבים כהתרככות יביא להגברת תוקפנותם. יתכן ורק למעשה נחשוני הוליסטי כולל וחד-פעמי יש סיכוי שיחזיק מעמד. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |