|
||||
|
||||
אתה פשוט עושה מיש-מש של כל מה שמוצא חן בעיניך, וטוען שזה, ורק זה, הוא מה שראוי להקרא ''דמוקרטיה'', שהיא בכלל מילה שטבעו אנשים אחרים עם דיעות אחרות (היוונים העתיקים). |
|
||||
|
||||
הרבה מאד מושגים שאתה משתמש בהם באים מן הלטינית והיוונית. הם מזמן איבדו את המובן הראשוני ולמרות זאת אתה משתמש בהם. הדמוקראטיה כפי שהיא נתפסת על ידי אנשים שונים היום , מקורה בבסיס הפילוסופי במאות ה-18 וה-19. בכל אופן, אני מאד מודה לך על שאתה מבטל את מה שכתבתי כמיש-מש. הייתי נהנה יותר עם היית מתייחס לדברים ולא מבטל אותם כלאחר יד ממרום כס ידענותך וחכמתך. |
|
||||
|
||||
אם מישהו עם שם צרפתי פעם דיבר על האחווה באותה הנשימה עם דמוקרטיה, זה לא אומר ש"האחווה היא בבסיס הפילוסופי של הדמוקטיה" (ציטוט מאוד לא מדויק שלך). כמו שאמרת בעצמך הרגע, המשמעות של מילים משתנה. במה עדיפה ההגדרה החביבה עליך על ההגדרה שלי? אל תגיד "זו לא דמוקרטיה", כאילו המונח ירד הרגע מהר סיני. אמור "לא לכך מתכוונים רוב האנשים כשהם אומרים 'דמוקרטיה', ואם ברצוננו להתדיין בצורה יעילה, כדאי שנטצמצם להגדרות המקובלות." אמור "ההגדרה הזאת מכילה סתירה פנימית." אבל אתה לא עושה את זה, וגם לא עושה משהו דומה. ניכר בהודעותיך שאתה מחזיק בהשקפה מוסרית מסויימת, ושאתה בונה את המונח "דמוקרטיה" בהתאם, ודורש שכולנו נאמץ את ההגדרה. זה מעצבן במיוחד לאור העובדה שבחברה שלנו, להגיד שאתה לא מעוניין בדמוקרטיה זה חילול קודש ממש. אכנס גם לויכוח שלך עם נועה על אחווה - אמרת שאין דמוקרטיה ללא מידה מסויימת של אחווה. אני לא מסכים, אבל אני צריך קודם לסייג את אי-ההסכמה - כשכולם "שונאים אחד את השני רצח", לא אפשרית ציוויליזציה בכלל. דבריי מכאן והלאה הם לגבי מידה של אחווה שגדולה משמעותית ממה שתמצא תחת כל שלטון אחר, כשקיימת חברה מתפקדת. אין צורך באחווה בשביל התאגדות של אינדיבידואלים החרדים לאינטרסים שלהם בכדי להגן על עצמם אחד מהשני ומבחוץ. התאגדות כזאת יכולה בקלות להכנס תחת כל הגדרה ששמעתי עד היום ל"דמוקרטיה". אחווה תדרש (בגלל שאנחנו לא יצורים רציונליים במיוחד) רק אם קיים איום גדול מבחוץ. זו דרישה פרקטית לשרידתה של חברה דמוקרטית בעולמנו הגדול והצפוף, לא דרישה עקרונית לקיומה של אחת כזאת. |
|
||||
|
||||
אתה משנה את הכינוי שלך לשניה אחת, ותראה מה קורה. |
|
||||
|
||||
ראשית אני מודה שירדת ממרום הקתדרה שקבעה לדברי ציון של מיש-מש. זה היה שחצני, לא מכובד ואף יותר מזה. המונח "אחווה"- לא מילולי אלא מבחינת התוכן, מופיע בכל חוקה. כשאתה מצפה ממני ואף דורש, שאלך לצבא כדי להגן על המדינה- אינך עושה את זה כי כך אומר החוק. אתה פונה גם לרגש השייכות שלי וכד'. זוהי האחווה. אולי אם אתה מחזיק בדעותיה של מרגרט תצ'ר שאמרה: " אין דבר כזה חברה; יש אוסף של אינדיווידואלים" -אז אתה מקטין מאד את חלק האחווה בין אזרחי המדינה. |
|
||||
|
||||
רעיון האחווה מופיע בכל בחוקה? באיזו צורה בדיוק? אני מצווה לאהוב את שכניי? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |