 |
מתוך http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?...
כמה אנשים שעוסקים בתורת המשחקים מציינים את הסכם אוסלו כדוגמה טובה ללקחים מהתחום. ההסכם נבנה בהדרגה, כך שבכל שלב אחד הצדדים הרוויח משהו. זה לא היה "משחק סכום אפס", אלא מצב שבו כולם מרוויחים.
"אני סבור אחרת. אחד הסעיפים הכי מרכזיים שהופרו בצורה בוטה על ידי הצד הערבי, עד עצם היום הזה, הוא נושא החינוך. אני לא יכול להבין איך הממשלות שלנו לא שמות לב לזה. הילדים של 1994 הם הצעירים של היום, שיהיו המדינאים בעתיד. הם מחונכים בצורה שיטתית לשנאה, לשאיפה להרוס את מדינת ישראל, ואנחנו לא שמים לב. החינוך הוא אף פעם לא סעיף במשא ומתן. התוצאה היא שהסכסוך ממשיך את עצמו".
אבל לפי המושגים שלך, אנחנו נמצאים ב"משחק חוזר" עם הפלשתינאים, אנחנו חיים אתם כל הזמן. לא היה אמור להיות לנו אינטרס הדדי לקיום ההסכמים?
"יש כמה תנאים בשביל זה. כדי שתיכנס לתוקף התובנה מהמאמר מ-1959, חייב להיות 'אופק רחוק'. זאת אומרת, הראייה צריכה להיות לאורך הרבה זמן. אם האופק הוא קצר ואנשים מסתכלים רק לטווח של השנה הזאת או הבאה ולא לטווח של עשרים וארבעים שנה, אם מה שחשוב הוא העכשיו, אז המשפט שהוכחתי לא ייכנס לפעולה. העכשיו הוא הרסני. מה שצריך זה ראייה לטווח ארוך, ולנו אין דבר כזה. אנחנו צריכים להגיד אוקיי, אנחנו מוכנים להמשיך לשלם את המחיר, יש לנו זמן - רק זה מה שיביא את השלום".
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש