 |
ראוי להזכיר את הסיוע הישראלי רחב ההיקף שניתן למיעוט הכורדי, בעיקר בצפון עירק, בשנות השישים והשבעים. הסיוע יצר אוטונומיה כורדית דה-פקטו בצפון עיראק, עד כדי כך ששר ההגנה העיראקי טען שבצפון עיראק "הולכת ומוקמת ישראל שניה".
הסיוע היה צבאי בעיקרו, עם כי כלל גם הדרכה חקלאית ורפואית. שיאו היה אימון מלא, מן היסוד, של גדוד טנקאים ופלוגת אנשי חימוש כורדיים אי-שם בסיני. האימון נערך בשפה הערבית, על ידי שיריונאים דוברי השפה, ועל גבי טנקי טי-55 ערביים שנלקחו שלל ("טיראנים"). בשל המהפכה באיראן וקשיים נוספים לא הובאו לבסוף טנקים לכורדיסטאן העיראקית, אלא רק ציוד לחימה קל.
הרעיון הכללי היה ריתוק כוחות גדולים ככל האפשר של הצבא העיראקי לצפון המדינה, ובכך לצמצם את יכולתו של הצבא העיראקי לסייע לצבאות סוריה וירדן בלחימה.
למוסד שמורות הזכויות על המבצע, למרות שהשתתפו בו גם קצינים רבים מצה"ל. בין מנהיגים כורדיים לאנשי הקשר של המוסד שפעלו בכורדיסטאן נקשרו קשרים אישיים אמיצים.
הקשר עם הכורדים חוסל סופית עם פרוץ המהפכה האיסלאמית באיראן.
למתעניינים בקריאה נוספת אני ממליץ על הספר "תקווה שקרסה: הקשר הישראלי-כורדי 1963-1975", מאת שלמה נקדימון. תחילת הספר מעניינת במיוחד, ופורשת את הקשרים בין מנהיגים כורדיים וישראלים עוד בשנות העשרים ("הברית הפריפריאלית" אאל"ט).
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש