בתשובה לאסתי, 11/10/05 14:12
... Against stupidity 337969
ארז לנדוור • בתשובה לאסתי שבת, 15/10/2005, 11:29
"כמו קודמתה, גם אינתיפאדת אל-אקצה לא תוכננה ועוצבה כחלק ממדיניות של צד כזה או אחר, וספק רב אם באמת עלה בכוחו של גורם כלשהו לשלוט במהלכיה. גם האינתיפאדה השניה פרצה "מלמטה". העימותים שבאו בעקבות "הביקור" ומספרם הרב של הנפגעים, בעיקר בשורות הפלסטינים, היו אקורד הפתיחה של האינתיפאדה ועמה אובדן התקווה בקרב רוב הציבור בשתי החברות באשר לסיכויי פתרון הסכסוך בדרכי שלום.
את האחריות המלאה להסלמה אי אפשר להטיל על צד אחד, ובוודאי לא על ראשו של מנהיג כזה או אחר. להסלמה תרמו באופנים שונים מעשיהם של קבוצות אופוזיציה פלסטיניות חמושות (ובראשן החמאס, הג'יהאד האסלאמי והתנזים), כוחות סדירים של הרשות הפלסטינית, וכן חלק מציבור המתנחלים וממשלת ישראל באמצעות צה"ל. האלימות, צעדי הדיכוי ופעולות הטרור הלכו והסלימו ככל שנמשכה האינתיפאדה. פיגוע של גורם פלסטיני כלשהו רדף תגובה ישראלית. פעולה של צה"ל הובילה לפעולה של קבוצה פלסטינית כזאת או אחרת, וחוזר חלילה. מעגל קסמים של אלימות ושנאה יוקדת, שלא רק הזינו את עצמן ללא הרף, אלא אף הלכו והחריפו. מספר ההרוגים, הפצועים והנפגעים עלה מדי יום."
(שלום שבור, יורם מיטל, עמ' 146-147)

"למרות ההצהרות הלוחמניות של עראפת, ברגותי ובכירים פלסטינים אחרים בחודשיים שבין סיום ועידת קמפ-דיוויד לפרוץ האלימות, טענו בכירי התנזים כי הארגון לא עשה כמעט הכנות לעימות עם ישראל. לדברי הנחקרים, תפסו האירועים את הנהגת התנזים כשהיא מבולבלת לגמרי. רק גל הזעם של הרחוב (שהונהג באותו שלב בידי צעירים וכנופיות מקומיות של עבריינים) ועימו מספר ההרוגים הבלתי-נתפש, דירבנו את האיגון לפעולה. הפת"ח, לגרסתם, נטל לידיו את הובלת האלימות באיחור, משום שחש שהוא עלול לאבד את הרחוב לכנופיות או, גרוע מכך, לחמאס. מתי שטיינברג, מזרחן ששימש כיועץ לראשי השירות (ונהנה מהשפעה גדולה בימי איילון, אך מהשפעה הולכת ופוחתת על יורשו, אבי דיכטר), ניתח כ25 דו"חות חקירה של עצירי התנזים והפיץ סיכום שלהם בין גופי המודיעין. מסקנתו: העימות לא נפתח בשל הנחיה מסודרת מצד עראפת. תהליך ההתארגנות של הפת"ח היה מאולתר ולא הסתמך על תוכניות מגירה. התנזים הגיב באיחור לרחשי הלב של הרחוב - ועראפת "רכב על הגל".
[...]האינתיפאדה השנייה (שעד מהרה חדלה להיות מאבק עממי והוחלפה בעיקר בלחימה של טרור וגרילה), לא היתה פרי מהלך שתוכנן במשך השנים, אלא תוצאת השתלבות של כמה תהליכים שהתרחשו במקביל.
[...]עד היום לא הציג צה"ל ראיה משכנעת שלפיה עראפת נתן הנחיה להבעיר את האש. גם אם מדובר כאן ב"חומא" שהושג בדרכים מודיעניות חסויות, סביר שהצבא היה מוצא דרך לעשות זאת, לו היתה ההוכחה בידו.[...]אין לזלזל בחשיבות הרחוב הפלסטיני. הכעם בציבור - על התמשכות הכיבוש וחוסר התוחלת המדיני - היה אותנטי.[...]מי שהובילו את העימות בשלביו הראשונים היו פעילי הפת"ח בדרגי הביניים, שראו באנשים כמו מרואן ברגותי את נציגיהם בהנהגה וגם את פרשניו המוסמכים של עראפת.
(המלחמה השביעית, עמוס הראל ואבי יששכרוף, עמ' 87-89)
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות