 |
מסכימה ש"רב-תחומיים אמיתיים" הם אנשים ששווה להקשיב להם.
בשביל לדבר על קולנוע צריך גם לראות סרטים וגם להבין מה רואים, והתיאוריות מאוד עוזרות להבנה (שלא לדבר על כך שסרטים קלאסיים רבים נוצרו בהשפעת תיאוריות שהגו הקולנוענים עצמם, ע"ע גל חדש צרפתי). כנ"ל בספרות, כנ"ל באמנות פלסטית. נכון שאפשר להעלות על הדעת מישהו שלא למד תיאוריות ובכל זאת מצליח לדבר על קולנוע, אבל בוא נאמר ש-95% מאלה שלא למדו תיאוריות אינם מצליחים בכך. יוצא דופן אחד שאני מכירה דן בצורה מרתקת בפסקולים קולנועיים ובסרטים שלהם נכתבו.
אולי הקביעה הזו תקומם את אנשי "עין הדג", ולכן אוסיף שבעיני, "לדבר על קולנוע" אין פירושו רק למצוא סימבולים פרוידיאנים בנאראטיב של השד-יודע-מה, אלא גם להבחין בזוויות מצלמה, אופני חיתוך ועריכה, הרכבת סצינות, בחירות תסריטאיות וליהוקיות והמשמעות של כל אלה בתוך הסרט כיצירה. אם הצלחת לומר "בתחילת הסרט יש סצינה מאוד ארוכה שמצולמת בשוט אחד, וזה מכניס את הצופה מייד לאווירה הריאליסטית של הסרט, וגם משקף יפה את הבעיה העיקרית שמטרידה את הגיבור" 1, אתה מדבר על קולנוע. אפשר אפילו לומר משהו פשוט כמו "קולין פירת' הוא בחירה ליהוקית מושלמת ביומנה של בריג'יט ג'ונס, לאחר השתתפותו בסדרה של הבי.בי.סי כמיסטר דארסי".
מי שאינו יודע "לדבר על קולנוע" (אין לי מונח אחר כרגע ואני צריכה לנקות את הבית) יבחין שמשהו בתחילת אותו סרט מוצא חן בעיניו, ויאמר שהסצינה הפותחת "מבריקה", או "אחלה", בלי יכולת להסביר. או אפילו יבחין שלא היו חיתוכי עריכה בסצינה, אבל זה יישאר ברמת החידה. הלימוד המוקדם על השפה הקולנועית פשוט מאפשר לפענח את החידה ביתר קלות, למי שמעוניין להתעמק בה.
1 כמובן שאפשר גם לבקר את הבחירה של הבמאי לצלם בשוט אחד או לטעון שאינה מוצדקת, ואפילו פלצנית. דוגמה: "קיבלתי נקע בעין כבר בחמש הדקות הראשונות של לשבור את הגלים".
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש