 |
מה שאתה מציע הוא הליך מסורבל מאוד.
כיום כל אדם שמאושפז בכפייה נהנה משירותי הסנגוריה הציבורית כך או כך, ויש לו אפשרות לבקש ועדה פסיכיאטרית שמתכנסת תוך זמן קצר יחסית, ושבה הוא מקבל ייצוג.
אגב - מיהם אותם אנשים שרוצים להגביל את חרותו, לדעתך. יש תחושה חוזרת ונשנית מתוך ההודעות שפסיכיאטרים רוצים להגביל את חירותם של אנשים. המצב בפועל הוא שפסיכיאטרים ממש לא ששים לאשפז אנשים, וודאי לא בכפייה. שברוב המקרים תהיה העדפה להביא אדם בפני ועדה או להחתימו על אשפוז מרצון ולא לאשפזו בהוראה. אבל לעתים אין ברירה, ואלה אכן המצבים שהוגדרו בחוק. ה"אין ברירה" היא תולדה של החלטה מוסרית שלנו כחברה. יכולנו גם להחליט לשים אותם בכלא או לתת להם להתאבד. זו כמובן לא החלטה של הפסיכיאטר, אלא החלטה של המדינה.
לגבי שאלתך האחרונה - אנשים המאושפזים להסתכלות מאושפזים על ידי שופט ולא על ידי פסיכיאטר (ופעמים רבות לבקשת עורך דינם שטוען לחוסר שפיות). כך שאם נעשתה טעות במקרה זה היא לא של הפסיכיאטר המחוזי. הפסיכיאטר במקרה זה יכתוב את חוות דעתו שאותה השופט יכול לקבל או לא לקבל.
אני מניחה שכוונתך היתה האם יש מקרים שבהם אנשים אושפזו ב*הוראת* אשפוז ושוחררו מיד על ידי וועדה. (ואז האשפוז הוא לא להסתכלות אלא לצורך טיפול). נזכיר שאשפוז על בהוראה מוגבל לשבוע ולהארכה של שבוע נוסף, ואחר כך בכל מקרה החולה, אם לא שוחרר או חתם על הסכמה מרצון, יופיע בפני ועדה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש