|
||||
|
||||
ג'ורג' בוש אמנם מצליח להציג את עצמו כאידיוט למחצה אבל כל זה בקשר להסברת מדיניותו. הביצוע שונה. ראשית, אם אתה רוצה לראות הדגמות ''מהחיים'' איך עובדים פוליטיקאים, צפה בסדרה ''כן אדוני השר'' או'' כן אדוני ראש הממשלה''. שם תראה איך אפשר להציג מדיניות לכיוון צפון אך ללכת לדרום. זו הסיבה שכשרוצים לבחון פוליטיקאי, עושים זאת אך ורק על פי מעשיו והשיטתיות שבמעשיו כדי לנטרל את יסוד ההטעיה. שנית, כבר כתבתי כאן שמחירים נקבעים על פי העתיד ולא על פי העבר. אתה, אני ורובנו, תמיד נופלים בפח הזה. כך נשאב הכסף ממרבית הציבור שמפותה- לאחר זמן רב של התלבטות- להכנס למניות. גם כשאתה רואה עליה בצריכת הנפט, לוקח זמן והרבה מאמץ ושכל עד שתנטרל מתוכה את המרכיב הספקולטיבי. |
|
||||
|
||||
אם בודקים את בוש לפי המעשים שלו רואים שהוא אכן פועל להורדת מחיר הנפט. הקביעה הזאת מסתמכת על כך שהמימשל ברשותו 1. השקיע 600 מליון דולר בשיקום שדות הנפט העירקים. 2. מסבסד דלק ירוק בארצות הברית. תמיד אפשר להסביר מעשים על ידי מניעים שונים והוויכוח הזה לא יפסק לעולם עד שאיזה עיתונאי יפרוץ עם דף חשבון של בוש ובו הפקדה בס"ך מילארד, מאתיים מליון, שמונה מאות ארבעים ושישה אלף, מאה חמישים ואחת דולר ושבעים ושמונה סנט שהופקדו מטעם Shell ו BP כהוקרה על מאמציו להעלאת מחיר הנפט. אבל מעבר לכך, נראה לי שהגורם העיקרי שבו ארצות הברית תרמה לעלייה בביקוש לנפט היה דווקא הריבית הנמוכה לטווח קצר. לאחר התפוצצות בועת הדוט קום יו"ר הפדרל ריזרב הוריד את הריבית לטווח קצר לאחוז אחד, שזה ריבית ראלית שלילית (פחות מהאינפלציה), מה שאומר שאם מישהו לקח הלוואה אז באותה תקופה הלוואה נשחקה. הריבית הזאת עודדה מאוד צריכה וכנראה מנעה שקיעה למיתון בארצות הברית. המשק האמריקאי יצא מהר מאוד מהמיתון לצמיחה חזקה של 3-4% ולכן גרר איתו גם עליה משמעותית בצריכת הדלק. האם גרינספן פעל כך כדי להעלות את רווחי חברות הדלק? אני לא מאמין, ומאותה סיבה אני גם לא מאמין שבוש פעל להעלות את רווחי חברות הדלק באופן מכוון על חשבון שאר הסקטורים. |
|
||||
|
||||
עברו שנתיים וחצי מאז כיבוש עיראק. היות שהמחירים נקבעים כמו בשוק ההון, לא משנה כמה השקיעו ומה הכוונות. ברגע שיש אי ודעות לגבי עיראק כיצרנית נפט, הדבר אמור להעלות את המחירים. אי ודאות יכולה להיות אמיתית ויכולה להיות יזומה -כמו בשוק ההון. למשל: האמריקאים יכולים (וחייבים) להשקיע בשיפוץ יכולת הפקת הנפט העיראקי, אבל יכולים ליזום אירועים ותהליכים שיטילו ספק באפשרות שיקום מערכת הנפט העיראקית. הייתי מציע להתייחס בציניות מחלטת לפוליטיקאים ולבדוק אותם בשבע עינים. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |