|
||||
|
||||
"אני עומד נדהם מול אי-היכולת של משתתפי דיון זה להבין דבר כל-כך פשוט". אכן. זה םשוט *מדי*. זו המוסיקה הפנימית של העולם. זה הזמן המתקדם מעצמו. זו חווית הריק בהתגלמותו הטהורה. זה הגשר שבונה האין בין המהות למלאות. זה ה"זה" כשהוא לעצמו. *ה*זה בה-א הידיעה. זו האי-ידיעה שבידיעה...1 _ 1. כך יתחיל ספרי "האין - תודעת הסוף". |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |