בתשובה לכליל החורש נאורי, 08/10/05 13:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני תמיד הבנתי את ''דעת טוב ורע'' כהבנת הטוב והרע התועלתניים, לא המוסריים. הפרשנות הזאת הכי מתאימה, לדעתי. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
דעת טוב ורע ה*תועלתניים* בהחלט לא מתאים לכך שמיד לאחר ה"ידיעה" הם הסתירו את מבושיהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי גם את זה הם ראו כמעשה תועלתני - זו הייתה הבחירה שלהם לעשות מה שטוב להם 1. בהעדר דעת טוב ורע אין לך מניעים, ובהעדר מניעים אין לך ממש בחירה חופשית. רק אחרי שאכלו מהעץ, "ותפקחנה עיני שניהם", הם חשבו שהאופן שבו נבראו ע"י אלוהים הוא לא הטוב ביותר עבורם, ושיש להם את היכולת לשנות אותו. 1 הם חשבו ש*זה* מה שטוב להם. אנשים מוזרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מנין לקחת את הפרשנות הזאת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו פרשנות אישית שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם היא לא התפרשה בהומור, יש לה איזה שהוא ביסוס? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגישה שמפרשת "טוב" ו"רע" כטוב ורע מוסריים, מתבססת על שני דברים: (א) אנחנו רגילים להתייחס ל"טוב" ו"רע" במשמעות המוסרית. בספר דת - על אחת כמה וכמה. (ב) אנחנו רגילים לראות בעירום "רע" מוסרי. לפי הגישה הזאת, מתקבל סיפור ממש לא ברור על אלוהים שמאויים ע"י בני אדם שיודעים מה זה מוסר. לא רק שהסיפור הזה מוציא את אלוהים רע מאוד, אלא שהוא לא מתחבר בשום צורה לסיפורים שלפניו, ו*ממש* לא מתחבר לאלה שאחריו. מה שמעניין הוא השינוי שעוברים אדם וחווה בסיפור הזה: פתאום יש להם הנעה (מוטיבציה). פתאום יש להם סיבה לעשות משהו. למעשה, בזה הם מקבלים רצון חופשי. זו הפרשנות שנראית לי הכי מתקבלת על הדעת ל"טוב" ו"רע": זו "דעת הטוב-והרע" היחידה שצריכה לאיים על אלוהים. עכשיו אדם וחווה כבר לא בשליטתו המוחלטת. על פי כותב הסיפור, מיום שלאדם *אכפת ממשהו*, הוא ילבש בגדים 1. למה? כי הוא יכול. כי המצב שבו הוא נברא הוא לא בהכרח המצב הטוב עבורו. כי הוא יכול לעשות משהו עבור עצמו. היופי בסיפורי הבריאה ה"אוניברסליים" (עד אברהם, ואולי בעצם עד נח) הוא התיאור המסודר שלהם של תהליך ההתפתחות של העולם - מראשיתו עד לימינו. הסיפור של בריאת האדם מתחלק לשתיים: אלוהים בורא לו עבד; העבד יוצא לחופשי. 1 נזכרתי כרגע בגמדוני הבית מ"הארי פוטר" (ובטח גם ממקורות אחרים שאני לא מכיר) שזקוקים לפריט לבוש שיהיה שלהם כדי לצאת לחופשי ולהיות אדונים לעצמם. מישהו אמר יונג? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, הרבה סיפורים במקרא אינם מתחברים לקודמיהם או לבאים אחריהם. שנית, אלוהים יוצא רע מאוד - הרבה יותר גרוע, בעצם - גם מסיפורים אחרים. ראה סיפור מגדל בבל. שלישית, מה העניין עם "איכפת" לרדם ממשהו? מאיפה זה בא? רביעית - מה עניין יונג הנה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. זה נכון, ולא הייתי נשען על הפרט הזה בלבד. ובכל זאת, זה מחזק במידה מסוימת את הטענה. 2. אלוהים לא יוצא כל כך גרוע במגדל בבל. אלוהים יוצא אל של דין בסיפור מגדל בבל, וכן בסיפור המבול, בסיפור סדום וכו'. אולי בעיניים מערביות זה נראה אכזרי, אבל המספר יודע בדיוק איזה אלוהים הוא רוצה שנכיר. באופן כללי, לאורך כל סיפורי הבריאה, די ברור מה אלוהים רוצה ולמה. בסיפור עץ הדעת לפי הפרשנות המוסרית - לא. 3. מהעובדה שהאדם הוא פתאום אדם שעושה משהו בשביל עצמו. שנפקחות עיניו לגבי מצבו. 4. אם מופיעים אלמנטים מאוד דומים בתנ"ך ובהארי פוטר, זה בטח ארכיטיפ יונגיאני כלשהו, שניתן למצוא גם ביצירות ספרותיות ובמיתולוגיות אחרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לא ברור לי איך הפרשנות שלך "מחברת" את הסיפור הזה שאלה שסביבו. 2. איזה אל של דין מצאת במגדל בבל? בוני המגדל דווקא אינם עוברים על שום חוק אלוהי, ודאי לא חוק מפורש כזה. להיפך, אדם וחווה עוברים על חוק מפורש מאוכלם מפרי עץ הדעת. 3. ההסתתרות מאחורי מעין-ביגוד היא משהו שהאדם עושה למען עצמו? מה פתאום? 4. נו, באמת. כמעט כל המקרא משקף ארכיטיפים כאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3. אז, לשיטתך, למען מי? או בשביל מה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שסעיף (ב) בתגובה 335701 ברור מאליו בתרבות (הנוצרית, בעיקר) שלנו. אבל אני לא רואה סיבה להניח שגם עבור הכותב זה היה כל כך ברור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני די משוכנעת שכותב/י המקרא ידע/ו כבר שיש חוקי צניעות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אם ניקח לדוגמה את מגדל בבל שהזכרת: עכשיו האדם יכול לעשות מה שבא לו, וזה *בדיוק* מה שמרגיז את אלוהים: "ועתה לא-ייבצר מהם, כול אשר יזמו לעשות". 2. בשלב הזה אין בדיוק "חוק אלוהי". יש פשוט דברים שהם רעים (במשמעות המוסרית) וזה ברור מאליו: רצח, חמס וההיבריס שבבניית מגדל ש"ראשו בשמיים" (שגם שובר את ההפרדה הברורה בין מקומו של האדם למקומו של אלוהים). 4. נכון. זה בדיוק מה שיונג צופה שיקרה, מאחר והתנ"ך הוא מיתולוגיה. מה שאני מצביע עליו זה ארכיטיפ שאולי קיים ושאולי שהפרשנות שלי תואמת. ארכיטיפ שמקשר בין לבוש לחופש. אבל הסעיף הזה התחיל בכלל מהערת שוליים בלתי-מחייבת. לעומת זאת, כדאי לשים לב לארכיטיפ אחר: החטא הקדמון. נראה ברור מאליו שסיפור אדם וחווה בגן עדן משקף את הארכיטיפ הזה, אבל למה? מה הופך בנרטיב המיתולוגי שלנו את החטא הזה לאבי כל החטאים? הפרשנויות האחרות לסיפור עץ הדעת לא באמת רואות את החטא הזה כאבי כל החטאים, אלא רק בתור החטא הראשון. אבי כל החטאים הוא הרצח הראשון, כי הוא באמת נקודת מפנה בהיסטוריה של האנושות. הפרשנות "שלי" כן רואה באכילת התפוח את אבי כל החטאים. _________ אני מרגיש קצת כמו טרחן כפייתי תנ"כי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. במגדל בבל הבעיה העיקרית של אלוהים זו הסגת טריטוריה. 2. להיפך, בשלב גן העדן הם אינם יודעים טוב ורע, אבל חוק יש: אלוהים מצווה עליהם מראש שלא לאכול מעץ הדעת. למען האמת, כלפי האישה והנחש הוא לא הוגן: להם הוא לא אמר זאת. ובתקופת מגדל בבל - מה עניין ההיבריס? קודם כל, ההיבריס הוא חטא בנצרות, אבל לא ביהדות. לכל היותר, זו באמת השגת גבול. זה בהחלט עניין של חוק דווקא. 4 הארכיטיפ הזה הוא בראש שלך. בסיפור גן העדן לך נאמר שום דבר על חופש, רק על כוחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרשנותך יפה מאוד. מעניין עם יש לה "תנא מסייע". מי יידע? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |