בתשובה לכליל החורש נאורי, 05/10/05 22:13
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הדגש כאן הוא על פרשה של רצח עם ולכן אפשר אולי להפריד בין מעשים של רצח המונים לבין רציחות קבוצתיות פוליטיות שהן כמעט מסורת בהיסטוריה של טורקיה העותומנית. עוד כדאי להזכיר שקהילת הארמנים של איסטנבול ניצלה קודם כל בגלל מחאותיו הנמרצות של שגריר ארה"ב הפרופ' הנרי מורגנטאו (היהודי ואביה של הסופרת ברברה טוכמן) ובגלל המחאות בעיתוני אירופה. לעומת זאת, הגרמנים שהיו בני בריתם העיקריים של הטורקים (ויועצים גרמניים היו מפוזרים במטה וביחידות של הצבא הטורקי) ויכלו להפסיק את הרדיפות כהרף עין, ככל הנראה לא עשו דבר. אם כבר הגענו לפרשת רצח ההנהגה הארמנית, אפשר אולי לבקש פיצויים גם על הגירוש וההרעבה של המתיישבים היהודים לגליל (ראה סיפורו היפה של ברנר "עוולה" שאני מקווה שעדיין לא הוצא מתכנית לימודי הסיפרות). לגבי ישו הנוצרי: א. קודם כל "שוקי משער" ולא "שוקי אומר". ב. אני לא מכיר טוב את המקורות היהודים, אבל עושה רושם שהם מאוחרים וניכר שלא היה בידם שום מידע אמין מתקופת ראשית הנצרות. למשל הם מתיחסים לנוצרים ככת פורשת, מה שלא היה נכון אפילו בתקופת בר כוכבא. ג. אני לא מכיר טוב גם את המקורות הנוצריים, אבל אפילו אני יודע שגם הברית החדשה מספרת על הערותיו העוקצניות של ישו כלפי הקיסר. פרשת המטבעות ו"תנו לקיסר את אשר לקיסר" בהחלט אינה מציירת את ישו כידידותי לאימפריה (מה שאולי לא היה כל כך רצוי להבליט במכתבי השליחים לנוצרים חדשים אזרחי רומא) ואני שוב מנחש שבעיני בני זמנו של ישו מצטייר כזלזול והעלבת הקיסר והאימפריום של רומא. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |