בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר, 05/10/05 9:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
רעיון מעניין, אבל בעייתי. קורה לא פעם שמישהו מצביע על נקודה שפספסתי או מנסח היטב ממני מחשבה שגיבשתי בשלמות או למחצה. אבל תמיד ימצאו בינינו אי-התאמות בטעם ומחלוקות חריפות בכל מיני נושאים. זה לא יפריע לי להנות מרבות מהשגותיו והמלצותיו, אחרי הפעלת שיקול הדעת שלי, אבל אם ננסה לנקד את האיכות של ספרות (למשל) בצורה הזאת, מהר מאוד נגיע לעיוותים בכוונתי המקורית. עוד לא החלטתי אם המצב הזה הוא יתרון מובהק של המודל או פגם שירסק אותו לרסיסים אחרי הזנת קלט מספיק. אני גם נאלץ להעלות מחדש את השאלה - מה המטרה של כל זה? אם המודל הזה לא יספק לי את הספרות שממנה הנאתי תהיה מירבית, מה בעצם תוחלתו? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
המטרה אכן אינה לספק לך את הספרות שממנה הנאתך תהיה מירבית. המטרה היא לגשר על הפער בין ספרים שגורמים לכלל הציבור הנאה מירבית, לפי רשימת רבי המכר, לבין ספרים שנתפסים בציבור כספרים טובים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי. אם אף אחד לא יפיק תועלת מהתרגיל המחשבתי הזה, למה אנחנו טורחים איתו, ואיך אנחנו מגייסים את הציבור לסייע לנו בביצועו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו לא מגייסים את הציבור - התרגיל המחשבתי לא נועד לצאת מגבולות התרגיל המחשבתי. התועלת בו היא שאם הוא לא כושל מדי, אז הוא יכול לתת הצדקה מסוימת, ומעין תוקף אובייקטיבי, לדיבורים על מהי ספרות טובה ומהי ספרות לא טובה, מיהו מומחה לספרות טובה ומי אינו מומחה, ואולי גם מהו ''טעם טוב'' בספרות ומהו טעם פחות טוב. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |