בתשובה להאייל האלמוני, 04/10/05 15:23
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הבחירות הקולקטיביות שלנו. כן. אבל אל תתן לי לנסות להגן על עמדה של "עזרו לעולם השלישי, יש לנו את היכולות וישא"ק" - אני אידיאולוג קטן מאוד ודי ציניקן (לצערי). יש אנשים טובים ממני שיגנו על עמדות כאלה. הנקודה האמיתית שלי היתה ההתיחסות לתגובתו של כליל - גם אם המבנה החברתי שלנו והכלים שלנו מאפשרים לנו *פוטנציאלית* להפגין יותר אחריות אקולוגית, מעשית אנו לא מפגינים יותר אחריות מהבבון הממוצע. אכפתיות לאיזונים אקולוגיים והרמוניה בין אדם לטבע? במבנים החברתיים שלנו, בקושי קיימת אכפתיות לגבי האוויר שנושמים בני אדם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שהדיון קצת התרחק מהמקור שלו (תגובה 333879). במקור (למיטב הבנתי) דובר על זה שמטרת החיים היא לחיות בהרמוניה עם הסביבה. מכאן יש שתי דרכים להתקדם: או לחשוב בצורה קולקטיבית (מה שלדעתי אתה לא אוהב לעשות) ולהגיד ש"מטרת החיים" היא דבר שמתקיים רק עבור הקולקטיב ולא עבור אדם ספציפי - ואז אכן על בני האדם לרסן את עצמם כדי להגיע ל"הרמוניה" עם הסביבה, או להגיד ש"מטרת החיים" מתקיימת עבור האדם הבודד. ברמת האדם הבודד פתאום דברים משתנים. ראשית, מהדיון הזה עולה שאם האדם הבודד נטרף על ידי נמר, זה דבר הרמוני מאין כמוהו. אני לא בטוח אם אני רוצה שזו תהיה מטרת החיים שלי. שנית, עוד עולה שאם אני מתעלל בחתולים אבל מבטיח שאף אחד אחר לא יתעלל בחתולים, גם זה קיום בהרמוניה נהדרת עם הסביבה, ואני לא בטוח שגם זו מטרת החיים. האם הבעיה היא בשימוש במילה "הרמוניה", בשימוש במילה "מטרת החיים" או סתם בפרשנויות המעוותות שלי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאוד יכול להיות שפספסתי את ההקשר, סליחה. אני נכנסתי באמצע, כשדברתם על היחס בין האדם לסביבתו והתיחסתי משם (תגובה 334722), בלי לקרוא את הפתיל מראשיתו (אולי אקרא אח"כ מההתחלה). אני לא חושב שהבנתו של הפרט, שהוא חלק ממערכת חברתית, שלהתנהגות פרטיה כקבוצה יש השלכות על העולם זה "לחשוב בצורה קולקטיבית". ההכרה בכך שאנחנו לוקחים חלק בחברה האנושית וקולקטיביזם, הם לא אותה הדבר. עם שאר הטענות שלך ("מהדיון הזה עולה שאם האדם הבודד נטרף על ידי נמר, זה דבר הרמוני מאין כמוהו") אני לא ממש יודע מה לעשות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
.. אז אולי אני אנסה לעזור לך: כמו בכללי הרובוטים של אסימוב, בכל מטרת חיים, ובכל מטרה כלשהי, מובנה (או אמור להיות מובנה, או מניחים שמובנה) גם סדר עדיפויות שדואג שהדברים לא ייצאו מפרופורציות. כך למשל, מטרת החיים שלי היא איסוף פרפרים (פעולה בלתי הרמונית בעליל, אגב), אבל אני לא מתכוונת לקפוץ מראש צוק אחר מעופו של פרפר אקזוטי כלשהו. כך שלהקצין עד אבסורד את המושג "הרמוניה" לא באמת מקדם אותנו בדיון בעד או נגד המושג הזה. כזכור, ליברלים חברתיים לא מעוניינים שאנשים יהרגו זה את זה ברחוב, כמו שסוציאליסטים לא באמת דוגלים במשטרת מחשבה. אישית, הייתי מאמצת "הרמוניה עם הטבע" שהכלל שלה הוא "להזיק כמה שאפשר פחות". בעידן שלנו כבר אי אפשר לחשוב על חיים אנושיים "טבעיים" לגמרי, אבל אפשר להשתדל, במסגרת התנאים הבלתי-טבעיים שלנו, להפחית איפה שרק ניתן את הפגיעות וחוסר האיזון (לא הורסים את מפעלי התעשייה, אבל כן קובעים תקנות זיהום, הטיית מים וכולי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"להזיק כמה שפחות" לא מוגדר היטב. להזיק כמה שפחות תוך כדי שמירתי בחיים לעוד דקה? להזיק כמה שפחות תוך כדי סיפוק כל הדחפים האלימים ביותר שלי? ובכלל, להזיק למי כמה שפחות? לתרנגולות? לנמרים? לסטטוס קוו? לעצמי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי מה קשורים הדחפים האלימים שלך לעניין הנזק (אלא אם כן אתה מדבר על צייד וכולי). ''להזיק כמה שפחות'' למערכת האקולוגית ולפרטים בה. אני שמחה שאיני פילוסופית ולכן פטורה מהגדרות כגון אלו שאתה מבקש. הכלל שקבעתי הוא אינטואיטיבי ואישי (ולכן אני אוכלת בשר, אבל משתמשת, למשל, בחומרי ניקוי ידידותיים לסביבה, שיזהמו את המים כמה שפחות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרבה ''נזקים'' הם לא הרס מוחלט של המצב, אלא שינוי דרמטי בסטטוס קוו. הרבה פעמים יש מי שנהנים דווקא מהשינוי הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פירוש "חומרי ניקוי ידידותיים לסביבה, שיזהמו את המים כמה שפחות)"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאלה למשל יש עוד פירמה פעילה בתחום בשם Tidy (אבל קשה לחפש עם ת' זוחל על הידיים). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |