|
בזמן שבאירופה כבר שוברים את הראש שנתיים על השקת שירותי מידע סלולריים מוצלחים ועל נסיונות נפל לחקות את המודל המצליח של שירותי הבידור הסלולריים שיש ביפן, בארה"ב עוד לא התגברו על בעיות קליטה טריוויאליות של דיבור. ממה שמספרים לי, טלפון סלולרי אמריקאי טיפוסי עובד באופן די סביר בערים הגדולות, אך השטחים הנרחבים שמחוץ לערים לא זכו לכיסוי סלולרי נאות והקליטה שם מחורבנת עד בלתי-קיימת. בעיות הקליטה, יחד עם הבלגן שקשור לחיוב על שיחות נכנסות וצרות כמו ריבוי פרוטוקולים (כמו שיש גם בישראל), מכשירי טלפון פרימיטיביים יחסית ומחירי זמן אוויר גבוהים, גרמו אצל המשתמשים בארה"ב לתחושה כללית של סלידה מכל התעשייה הזאת. כמובן שאפקט כזה מאיט את התקדמותה עוד יותר וכך התמקמה לה ארה"ב המודרנית אי שם בתחתית הטבלה העולמית מבחינת שירותים סלולריים זמינים ואחוזי השימוש בהם.
חשוב עם זאת לציין שלעומת המצב שתיארתי לגבי השוק הפרטי, מככבת ארה"ב בראש הטבלה העולמית בכל מה שקשור לשוק העסקי והמוסדי. שימוש ב-PDAs (גם סלולריים) נפוץ מאד בארה"ב, וכן שימוש בזימוניות (pagers) ובמכשירים ניידים מיוחדים המיועדים בעיקר לשליחה וקבלה של דואר אלקטרוני (מובילה את התחום חברה בשם RIM שכמעט לא פעילה מחוץ לארה"ב). באמת חבל שהם לא משקיעים בשוק הפרטי כמו במוסדי, כי ארה"ב יכלה לדחוף את כל העולם קדימה מבחינה טכנולוגית בעוצמה שלא קיימת באירופה וגם לא במזרח הרחוק.
|
|