 |
לא רק האצ"ל והלח"י פורקו אלא גם הפלמ"ח פורק ואנשיו התקוממו על כך במשך שנים רבות. העקרון שבשמו פורקו כל הקבוצות החמושות היה קרוי בפי בן גוריון "ממלכתיות",והכוונה פחות או יותר למדינת חוק מסודרת. העקרון הזה לא היה מובן מאליו לקבוצות שונות שנטלו חלק בהקמת המדינה.
בעניין זה ברצוני לספר לך סיפור מבית אבי ז"ל שכפי שציינתי היה איש לח"י. עם פרוק הלח"י נלחם בגדוד 89 בפיקודו של משה דיין, אחרי כן נעשה מהנדס בחברת חשמל, והנה לפניך אזרח מן השורה במדינתו הממלכתית של בן גוריון. אבל מתחת לפני השטח עדיין המשיכה ככל הנראה לפעם בו מה שאכנה כאן לצורך הדיון "רוח אלטלנה", אותה רוח שאינה מכירה לגמרי בעקרון הממלכתיות.
זכור לי, שכאשר הייתי בן שבע לערך, זמן מה לאחר "מלחמת סיני" (מבצע קדש), נהג אבי לצאת בימי שלישי בערב לרחוב דיזנגוף בתל אביב כדי להשיג את הגליון הטרי של השבועון "העולם הזה" בעריכת אורי אבנרי. אבנרי באותה עת לא היה מפורסם כשמאלן אלא כמי שנלחם במה שכינה "מנגנון החושך" של בן גוריון, אותו מנגנון שניסה להשליט בדרכים שונות, לא תמיד כשרות, את תפיסת הממלכתיות, ודיכא קבוצות שונות, ובהן גם התארגנויות ומרי של פועלים. לא הכול התנהל באורח דמוקרטי בשנות החמישים. מערכת העיתון של אבנרי חובלה לעתים, וגם עלתה פעם באופן מסתורי בלהבות.
הטיול הזה לדיזנגוף היה בשבילי הזדמנות לצאת מהבית בערב, ואני זוכר היטב כיצד היה אבי מעלעל בלהיטות בשבועון תוך כדי הליכה וממלמל "צריכים כבר לקום ולעשות משהו, צריך לעשות סדר במדינה".
דומני שהוא ראה את עצמו נמנה עם משליטי הסדר העתידיים, קבוצה של כמה חבר'ה נועזים עם תתי מקלעים ורימונים, שמבינים עניין ויודעים בדיוק מה טוב למולדת. עדות עקיפה לכך מצאתי במקרה יום אחד בארון שולחן הכתיבה שלו. הוא החזיק שם אקדח וכדורים (כפי שסיפרתי במאמרי "כל חיי למכירה"). בעקבות התקרית הזו דרשה ממנו אמי "להפסיק את השטויות האלה על מרד" ולמסור את האקדח. איני יודע למי הוא נמסר, אבל הוא נעלם מהבית (חיפשתי אותו בכל פינה) ולא ראיתיו עוד.
עם השנים דומה היה שאבי ירד מכל הרעיונות האלה, אולם בכל זאת "רוח אלטלנה" לא כבתה אצלו לגמרי. בראשית שנות השמונים הוא עשה מעשה נדיר מבחינתו והלך לאסיפת בחירות של הליכוד בחיפה שהדובר בה היה יצחק שמיר. אבי לא הלך לשמוע מלל בחירות כי אם לתפוס שיחה רצינית עם שמיר, שהיה מפקדו בלח"י לשעבר. איני יודע על מה בדיוק הוא דיבר עם שמיר, אולם ככל הנראה הציע לו משהו בסגנון של "הגיע הזמן לעשות סדר במדינה". כנראה ששמיר לא בדיוק שיתף פעולה, שכן אבי חזר מאוכזב מהפגישה הזו, ומאותו יום ואילך כינה את שמיר בבוז "השמאלני הזה", גם כשהלה היה במשך שנים ראש הממשלה מטעם הליכוד.
אבי ז"ל לא היה טיפוס תמהוני כי אם אדם רציני שעבד רוב ימיו במתקנים בעלי הסיווג הבטחוני הגבוה ביותר, אבל פיעמה בו אותה רוח שספג בנעוריו בימי קום המדינה, התחושה שיש חבר'ה שבאמת נאמנים למולדת, קבוצה נבחרת של אלה שיודעים מה טוב למדינה באמת. זו אותה "רוח אלטלנה" שנוגדת את "עקרון הממלכתיות".
לכן פרשת אלטלנה חשובה כל כך בהיסטוריה של מדינת ישראל. על דבר אחד לפחות לדעתי אין להתווכח בפרשה זו: זה היה הרגע המכריע בתולדות המדינה שבו ניצח עקרון הממלכתיות. גם בן גוריון וגם בגין נאלצו לקבל הכרעה קשה ביותר - בן גוריון, לירות על אלטלנה, ובגין, להבליג. ומשעה שלא פרצה מלחמת אחים בעקבות הטבעת הספינה, החלה ההפנמה האיטית של עקרון הממלכתיות. ועדיין, כפי שכולנו יודעים, לא הופנם עקרון זה עד תום בקרב כל אזרחי המדינה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש