בתשובה לגלעד דנבום, 26/08/01 22:33
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה רע בבוררים, אם כבר? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בוררים הם אנשים שעוסקים בבוררות בין אנשים או גופים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוררים הם אנשים שעוסקים בברירה. בין אם אתה בורר בין שני יריבים או שאתה בורר אנשים בכניסה למועדון - זה לא משנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"בוררים" הוא הפועל המתאר מה שעושים arbitrators ו-selectors. "בוררים" הוא שם-העצם המתאר את משלח-ידם של ה-arbitrators בלבד. לשם-עצם זה משמעות נוספת: בוררים הם מין כפתורים כאלה המאפשרים לבחור בין כמה מצבים. אתה מציע להוסיף משמעות שלישית ומבלבלת לשם-העצם. אני מתנגד. לשיטתך, אני צריך לקרוא לנחליאלי "בונה", כי הוא בונה קן, ולא לייחד את המילה "בונה" ל-beaver. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני מסכים בהכרח עם הקריאה שנובעת מהכתבה. לפי דעתי - אם בוחרים את המילה בוררנים, ניתן להשתמש בה גם בהקשר השואה לציון הסלקטורים מאותה התקופה. אני פשוט בעד מציאת מקבילות עבריות למילים לועזיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מציע את ''בררים'', על משקל ''בקרים'' (נדמה לי שכבר יש בקרי-גבולות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי אותם ''סלקטורים'' בנתב''ג הם הם בקרי הגבולות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במשקל מתכנן. מלשון הבחנה. אתה מבחין, במובן מבדל בין דבר לדבר, תוך מתן העדפה ל-An ודחיית Bn שזה בסיס הסלקציה. ברירה, בוררן- בררר. שמר-סף - קצת מסורבל ולא יאה לסיטואציה של נושאי סמכות חותכת מטעם המדינה (האסוסיאציה עם שמר-טף). "מבחנן" נושא עימו פעולה אקטיבית שהיא מעבר לאקט המתבונן של בידול והבחנה גרידה. זאת בעוד איבחון - נעדר בסיס ההשוואה בין פרטים (לכאורא כמובן -שכן כל איבחון הינו בהשוואה לערך מרכזי מעבר לפרטים וסטיית תקן). לאקט הסלקציה ניתן לקרוא "בחנה" (במשקל תחנה או דוושה). מיון אגב הינו חלוקת הפרטים למספר קטגוריות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תחשבו על הפרגמטיקה של העניין. "עשי ביחנון קצר של החצאיות" "בחנן את התפוזים" "הי אתה, גש בבקשה לנקודת הבחנה (או לתחנת הביחנון). מה רע? ממש מתגלגל בפה, חותך ופעלתני. אילו שירי רקע היה אבשלום קור משמיע כאן לאחר שנים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי מציע המילה ''שמרסף'' הציע אותה בהומור, דווקא לאור האסוסיאציה עם שמרטף. אבל בקריאה מדגמית של הודעותיך ניתן לראות בקלות איך כל נסיון להומור יעבור הרבה מעליך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דומני שכתיבתי באתר לאו דווקא מדגימה בהכרח שאני נטול הומור כצנון. לעיתים נהפכים הדברים על פיהם, הרשה לי לקונן. גישתי הפעם היתה, מכל מקום, ענינית וקצרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם תובעי ההומור במלוא כובד הראש מתעלמים בהחלטיות מרשימה מגילוייו השונים לנגד עיניהם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרשה לי לבסוף להתנצל על מידה של חוסר התיחסות מנוסחת, לעיתים, לכוונת הכותב. יתכן שאני מניח לעיתים, ובטעות, שהדברים מובחנים ביננו דיים מבלי צורך להתייחס לכך מפורשות במהלך הדברים ועובר הלאה. ואם הדברים עוברים הרבה מעלי, אכן, קטונתי, איני בגובה של שחקן כדורסל, ובדומה למרק טווין אומר שאיני תמיד צנוע (הוא הוסיף שאילו רק היה צנוע, הוא היה אדם מושלם), מה שמזמן לעיתים רצון ניגוח. אנא הבן, רעי, לנפש חבוטה (לא תמיד אני מצליח לתפוס את הכדור בנתרו מהסל, מטבע הדברים), וכבר גרס אחד הכותבים כאן בנימה שפינוזיסטית המהולה בחמלה כמו-נוצרית שלהבין פרושו לסלוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באשר לפסוק ''עזרי מעם השם'' עולה בדעתי שלהלן ההוכחה החותכת שלא תמיד השם עוזר. באשר לדגימותיך, ניתן לסבור שאף מר שימעון פרס - זוכה המדגמים המוכתר - לא היה ממש מרוצה משירותיך הסטטיסטיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזכיר מידי את המושג של "בחינה", ולכן נשמע כאילו מדובר במילה אחרת ל"בוחן". מילה חדשה צריכה להיות שקופה. ההצעה שלך אינה שקופה. גרוע מכך - ההצעה שלך להפוך את העניין לפועל ("בחנן את התפוזים") תיצור למעשה מילה נרדפת מיותרת ל"ברר" ("ברור את התפוזים"). כמו כן, שורש מרובע די נמאס. אולי משהו חדש קצת? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |