|
||||
|
||||
אבל החמלה שאני חש היא לאלו שניסו לדאוג לעצמם, ולא הצליחו. לאלו שחיפשו מראש דיור חליפי. עבודה חדשה. שרשמו את ילדיהם לבתי ספר. אלו שישבו בחיבוק ידיים (אם לא בהרמתן עלי ועל שכמותי)? למה שאחוש חמלה כלפיהם? החובה של כל אדם היא לדאוג קודם כל לעצמו. מרבית אלו שעכשיו בבוץ אפילו לא ניסו. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |