בתשובה לדב אנשלוביץ, 24/03/00 23:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם אכן גירסת הנתבע נכונה, והוא התנהג בדיוק כשם שמצפים מאדם אחראי להתנהג בשדה התעופה, אז גם הביקורת שלך בדבר הראינות העיתונאיים ו "ההתנהגות הישראלית" מאבדת הרבה מחוזקה. תאר לך שאתה מצוי במדינה זרה ומתנהג כאזרח אחראי ועושה בדיוק את מה שאתה צריך לעשות, ומוצא עצמך לפתע בתוך סיפור קפקאי כזה ומחפש דרכים להחלץ ממנו. ייתכן והמציאות היום אינה אידאלית, אבל כפי שהבחנת בכל מיני פרשיות שאירעו לאחרונה אצלנו, חלק ממהגנה על נאשם הפכה ליחסי ציבור. כאשר עורך דין וינרוט למשל עורך מסיבת עיתונאים ומגן על ויצמן לקוחו בפומבי, במקום לעשות זאת רק בבית המשפט הוא עושה זאת משום שהוא מאמין שכך הוא עוזר ללקוחו בצורה הטובה ביותר . אין מה לעשות. היום לתיקשורת עוצמה בלתי רגילה ואם אדם שמואשם בפלילים מצליח לחדור לתוכה ולארגן לעצמו יחסי ציבור הוא עוזר לעצמו להחלץ, ואי אפשר להאשים את הנער ומקורביו שנצלו גם דרך זו. רציתי להשיב על עוד שאלה שנשאלה כאן. מדוע שהדיילות האנגליות תמצאנה סיפור כזה אם אין בו ממש. ישנן שתי תשובות אפשרויות: האחת, מתוך מניעים שליליים של רצון להתפרסם, אולי אפילו אנטישמיות וכו'... אבל אני רואה כבר איך חלק מהקוראים מעקמים את האף ושולפים את אצבעותיהם כדי לדבר על הפראנויה שלי, ולכן אעבור מייד לתשובה השנייה האפשרית שגם בעייני היא סבירה יותר: בחיים ישנם המון מקרים של אי הבנה. הנער התכוון לטוב ועשה מה שהיה צריך לעשות. בכל זאת פעולותיו הובנו לא נכון והדיילות המסכנות נבהלו באמת. זה קורה ... |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |