|
||||
|
||||
אני לא מנסה לתת לגיטימיות לכלום. אני מנסה להיות קונסיסטנטי: אם אי אפשר להשתמש במושג באקסיומה, אז נא לא להשתמש בו ויקרה מה שיקרה. |
|
||||
|
||||
"אם אי אפשר להשתמש במושג באקסיומה, אז נא לא להשתמש בו ויקרה מה שיקרה." מזל טוב, זה בדיוק מה שעשיתי ע"י שינוי הנוסח הפתלתל של אקסיומת-הקיום של ZF מ: קיימת קבוצה A כך שלא קיים x עבורו x נכלל ב- A ל: קיימת קבוצה ללא כל תכולה, ונכנה אותה הקבוצה הריקה. האם אתה מסכים למהלך שנקטתי? |
|
||||
|
||||
אני לא מסכים, כי לדעתי להגיד "קבוצה ללא כל תכולה" זה אותו דבר כמו להגיד "אין אף X שנכלל בו". לדעתי הבעיה היא הפוכה: באקסיומה מקורית *לא* השתמשו במושג הקבוצה הריקה. ב*ניתוח* שלך של האקסיומה השתמשת במושג, לכן הניתוח שלך נופל, אבל האקסיומה שרירה. |
|
||||
|
||||
"באקסיומה מקורית *לא* השתמשו במושג הקבוצה הריקה." גרוע בכך, באקסיומה המקורית השתמשו באי-כריעות x כדי להכריע את A. |
|
||||
|
||||
יכול להיות, אני קצת לא עוקב ( מה זה אי כריעות x ?). בכל אופן, אם לא השתמשו שם במושג הקבוצה הריקה, אבל בניתוח שלך *כן* השתמשו בו, עלי להניח שההסבר שלך פסול. אני עדיין מחכה להסבר על ההבדל בין "קבוצה ללא כל תכולה" לבין "אין אף X שנכלל בו". |
|
||||
|
||||
"( מה זה אי כריעות x ?). " אי-כריעות x היא: x אינו ידוע (קבוצה-ריקה?/לא קבוצה ריקה?) |
|
||||
|
||||
אבל x יכול להיות כל קבוצה, אין שום הגבלה על x. האם זה שקול לאי כריעות? נניח שאני אומר : n הוא מספר טבעי, אבל לא אומר לך האם הוא זוגי או אי זוגי. האם נפלתי פה בכשל של אי כריעות? האם אסור לי להמשיך להתייחס לn עד שאני מוודא את העניין? |
|
||||
|
||||
"אבל x יכול להיות כל קבוצה, אין שום הגבלה על x. האם זה שקול לאי כריעות? נניח שאני אומר : n הוא מספר טבעי, אבל לא אומר לך האם הוא זוגי או אי זוגי. האם נפלתי פה בכשל של אי כריעות? האם אסור לי להמשיך להתייחס לn עד שאני מוודא את העניין?" א) x הוא קבוצה. ב) אנו עוסקים באקסיומת הקיום של קבוצה מסוימת (ולא בהגדרה כללית של קבוצה) כאשר המשמעות של "כל קבוצה" מתקיימת בין לא פחות משתיי אפשרויות קוטביות (ריקה/לא-ריקה). ג) אסור לנו להשתמש בקבוצה המסויימת כתנאי בהגדרת הקבוצה המסויימת. ד) מצד שני אסור לנו לא-להכריע בעניין x כי אז אנו מקבלים קיום של אי-כריעות בין שתיי אפשרויות הקשורות ישירות בהגדרת קיום (והיא איננה זהה כלל וכלל לתכונה משנית (לדוגמא:זוג/פרט) של אלמנט קיים (לדוגמא: n)) המחיבות אותנו להשתמש מיידית במטא-אקסיומה כדי להכריע, וחוזר חלילה... ה) לכן x חייב להיות קבוצה לא-ריקה, על כל המשתמע מכך בקשר לקבוצות מהסוג {{}}. |
|
||||
|
||||
אני מרגיש איך הערפל יורד עלי: אנחנו אומרים שלא קיימת שום קבוצה ששייכת לA . האם הראית שאחת מהקבוצות שלא שייכות לA איננה הקבוצה הריקה ? זה נשמע לי כמו הסיפור עם הבננות שמשה סיפר. |
|
||||
|
||||
"אבל x יכול להיות כל קבוצה, אין שום הגבלה על x. האם זה שקול לאי כריעות? נניח שאני אומר : n הוא מספר טבעי, אבל לא אומר לך האם הוא זוגי או אי זוגי. האם נפלתי פה בכשל של אי כריעות? האם אסור לי להמשיך להתייחס לn עד שאני מוודא את העניין?" בו ונדליק את אורות הערפל (המצבר על חשבוני). רצונה *הכנה* של השיטה הפורמליסטית הוא לקיים אלמנטים התלויים רק ואך ורק במערכת אקסיומות עיקבית. אז כבר יש לנו כללים שאנו חייבים ללכת לפיהם. הקבוצה היא מושג לא-מוגדר אך יש לה מספר מאפיינים אשר אינם תלויים במערכת-האקסיומטית והם: א) הקבוצה מכילה או לא-מכילה איברים. ב) קבוצה המכילה איברים, איבריה יהיו מובחנים בבירור זה מזה ללא תלות במקומם בקבוצה. עתה אנו ניגשים כדי להגדיר בבירור את קיומם הריגורוזי של הקבוצות השונות ואין לנו כל אפשרות להתעלם מ-(א) או (ב) בעת ניסוחה של אקסיומה בשפה-פורמלית. מכייון שכך הם פני הדברים, x (לפי (א)) הוא קבוצה ריקה או לא-ריקה. כייון שאסור לנו להשתמש בתנאי (ריק) של אקסיומה המקיימת את התנאי(אחרת אנו מניחים את המבוקש), x חייב להיות לא-ריק. התעלמות מודעת מ-(א) משתמשת במודע באי-הכרעה, הגוררת מיידית הוספת מטא-אקסיומות למערכת, ויש שתיי דרכים להמנע ממנה והם: א) x חייב להיות לא-ריק, אך אז {{}} וכו' אינם מוגדרים במסגרת ZF . ב) הגדרה קיום ישירה של הקבוצה המסוימת, וזוהי הדרך שבה נקטתי. |
|
||||
|
||||
לא הבנתי. אתה כותב: " הקבוצה היא מושג לא-מוגדר אך יש לה מספר מאפיינים אשר אינם תלויים במערכת-האקסיומטית והם: א) הקבוצה מכילה או לא-מכילה איברים " איזה מין קבוצה זאת שלא מכילה איברים? האם אפשר להשתמש במאפיין הזה ולטעון ב"כנות" שאסור לנו להשתמש במושג הקבוצה הריקה לפני שהגדרנו אותה? נראה לי שכל מה שעשית הוא שקראת לאקסיומה "מאפיין". |
|
||||
|
||||
"נראה לי שכל מה שעשית הוא שקראת לאקסיומה "מאפיין"." אני מדבר בשלב זה רק ואך ורק על כללי השיטה הפורמלית, ולפי שיטה זו, שום דבר אינו קיים ללא הגדרה פורמלית ריגורוזית. אך מצד שני אנו ניגשים לנסח הגדרה פורמלית כאשר אנו יודעים במה אנו עוסקים ומהו המידע ההכרחי המאפשר לנו להבין במה אנו עוסקים, ולכן נוצר פה שילוב של תודעה+הגדרה-פורמלית אשר אינם ניתנים להפרדה. התודעה יודעת כי חייבת להיות הגדרה פורמלית כדי לקיים אלמנט במסגרת פורמלית, אך מצד שני היא איננה יכולה להתעלם מהעובדה שהיא זו שיצרה את כללי המשחק הפורמלי, אשר איננו יכול להיווצר ללו המידע ההכרחי המאפשר לה להבין במה היא עוסקת. בקיצור, מערכת פורמלית היא לא פחות משילוב מודע בין תוכן תבוני לכללי-משחק פורמליים, ושילוב זה אינו מאפשר קיומה של מערכת פורמלית עצמאית המנותקת מהתודעה ותובנותיה. כתוצאה מכך, יש לראות את התמונה בשלימותה, וכאשר רואים את התמונה בשלימותה, מקבלים את תגובה 331134 . |
|
||||
|
||||
""אבל x יכול להיות כל קבוצה, אין שום הגבלה על x" משום מה איני רואה את תגובתי האחרונה אז הנה היא שוב: הרי ברור לחלוטין כי השיטה הפורמלית היא פרי יצירתה של התודעה. ברור גם כי כאשר אנו מישמים את השיטה הפורמלית אנו בוחרים להשתמש בתודעתנו בהתאם לכללי המשחק הפורמליים שקבענו. כדי להמנע מהנחת המבוקש, אנו נמנעים במודע מלהכריע מהו x באקסיומה (שאנחנו יצרנו) המגדירה את הקבוצה הריקה. בכך אנו מאפשרים מצב אי-כריעות כחלק בלתי נפרד מאקסיומת-הקיום של ZF, אשר מחייב אותנו (לפי אותם כללי-משחק פורמליים שקבענו) להוסיף מיידית מטא-אקסיומה אשר תפתור את מצב אי-הכריעות שיצרנו במו תודעתנו, וכן הלאה וכן הלאה... |
|
||||
|
||||
תיקון: במקום: "בכך אנו מאפשרים מצב אי-כריעות כחלק בלתי נפרד מאקסיומת-הקיום של ZF, אשר מחייב אותנו (לפי אותם כללי-משחק פורמליים שקבענו) להוסיף מיידית מטא-אקסיומה אשר תפתור את מצב אי-הכריעות שיצרנו במו תודעתנו, וכן הלאה וכן הלאה..." יש לקרוא: בכך אנו מאפשרים מצב אי-כריעות כחלק בלתי נפרד מאקסיומת-הקיום של ZF, הגוררת מיידית שינוי יסודי בשיטה הפורמלית, המאפשרת אי-כריעות AND כריעות כתנאי יסוד שלה. |
|
||||
|
||||
אני רוצה לתקן את המשפט: "התעלמות מודעת מ-(א) משתמשת במודע באי-הכרעה, הגוררת מיידית הוספת מטא-אקסיומות למערכת," ל: "התעלמות מודעת מ-(א) משתמשת במודע באי-הכרעה, הגוררת מיידית שינוי יסודי בשיטה הפורמלית, המאפשרת אי-כריעות AND כריעות כתנאי יסוד שלה. |
|
||||
|
||||
חשבתי קצת בלילה על כל הפתיל הזה. אני רוצה לנסות תרגיל קטן כדי לראות האם אני בכיוון: א)אקסיומת הזוגיימ: יש מספרים טבעיים N שמורכבים מM+M כאשר M הוא טבעי. הבה ונבחן לעומק טענה זאת: M אינו יכול להיות זוגי כי איננו יכולים להשתמש במושג זה כתנאי שאינו תלוי באקסיומה המגדירה אותו. מכאן שM הוא אי זוגי. מסקנה: אף מיספר זוגי אינו מתחלק ל 4. האם אני מובן? |
|
||||
|
||||
מצויין אייל צעיר, אם אתה מקפיד על המנעות מהנחת-המבוקש אז אקסיומת הזוגיות צריכה להראות כך: כל מספר טבעי הניתן להפרדה לשתי קבוצות בעלות קרדינל זהה, הוא מספר זוגי. |
|
||||
|
||||
תיקון התגובה הקודמת: כל מספר טבעי הניתן להפרדה לשתי רב-קבוצות המכילות את המספר 1,והן בעלות קרדינל זהה, הוא מספר זוגי. |
|
||||
|
||||
לחילופין אפשר להשתמש בנוסח זה: כל מספר טבעי הניתן להפרדה לשתי קבוצות המכילות מספרים טבעיים, ושסכומן שווה זו לזו, הוא מספר זוגי. |
|
||||
|
||||
ואף פשוט יותר: מםפר-זוגי הוא: מספר-טבעי שהוא סכום שניי מספרים-טבעים שווים. |
|
||||
|
||||
אז המסקנה שלי מקובלת עליך? |
|
||||
|
||||
לצערי, לא אני כתבתי את תגובה 331255, שמציגה בצורה יפה מאוד את הכשל שלך. |
|
||||
|
||||
"לצערי, לא אני כתבתי את תגובה 331255, שמציגה בצורה יפה מאוד את הכשל שלך." כשל? על איזה כשל אתה מדבר? א) M אכן אינו יכול להיות מספר זוגי בעצמו לפי ההגדרה, כי אסור להניח את המבוקש בהגדרה פורמלית. ב) לכן אנו *חייבים*, בהסתמך על החוקים הפורמליים, לשנות את ההגדרה של המספרים הטבעיים להגדרה ישירה, שאיננה משאירה כל אפשרות להנחת-המבוקש, והגדרה זו היא: מםפר-זוגי הוא: מספר-טבעי שהוא סכום שניי מספרים-טבעים שווים. |
|
||||
|
||||
מםפר-זוגי הוא: מספר-טבעי שהוא סכום שני מספרים-טבעים שווים יפה. הבה נבחן טענה זאת: שני המספרים הטבעיים השווים אינם יכולים להיות זוגיים כי איננו יכולים להשתמש במושג זה כתנאי שאינו תלוי באקסיומה המגדירה אותו. מכאן, שמספרים אילו אינם זוגיים. מסקנה: אף מיספר זוגי אינו מתחלק ל 4. האם עד כאן מובן? |
|
||||
|
||||
אם אסור להניח שהמספרים זוגיים, בתוך ההגדרה של מספר זוגי, אז למה מותר להסיק ש"מכאן, שמיספרים אלו אינם זוגיים" ? הרי אם "זוגי" עוד לא מוגדר אז גם "אי זוגי עוד לא מוגדר". אבל אפשר לדבר על מספרים טבעיים כלשהם, לא? |
|
||||
|
||||
זאת תהיה השאלה הבאה שלי. קודם אוכיח שמספרים זוגיים אינם מתחלקים ל 4. |
|
||||
|
||||
בהצלחה! |
|
||||
|
||||
"מםפר-זוגי הוא: מספר-טבעי שהוא סכום שני מספרים-טבעים שווים" אייל אלמוני אני מקבל את דבריך, אכן הפעם הגזמתי בלהט הדו-שיח ושכחתי את שאמרתי כבר לעוזי בעניין דומה בתגובה 328578 אקסיומת הזוגיים איננה אקסיומת קיום של המספרים הטבעיים, אלא היא מגדירה תכונה מישנית של המספרים-הטבעיים, אשר הוגדרו ע"י אקסיומת-קיום משלהם. לכן M יכול להיות כל מספר-טבעי, כולל מספר-זוגי. בוא ונבחן אם מצב זה מקביל למקרה של הגדרת הקבוצה-הריקה. מושג הקבוצה אינו מוגדר כלל וההגדרה האלמנטרית הקשורה למושג הקבוצה, עוסקת *באקסיומת-קיום* של אלמנט (קבוצה-ריקה) שבסיס קיומו אינו מוגדר. מכיוון שזוהי אקסיומת-קיום, איננו יכולים להניח את *מצב-הקיום* המבוקש באקסיומת-קיום של המבוקש. |
|
||||
|
||||
לא הבנתי את ההסבר שלך. הטענה לגבי הזוגיים היתה מעגלית. טענות מעגלית אינן קבילות לוגית. אין לזה שום קשר לאקסיומות קיום. |
|
||||
|
||||
"לא הבנתי את ההסבר שלך. הטענה לגבי הזוגיים היתה מעגלית. טענות מעגלית אינן קבילות לוגית. אין לזה שום קשר לאקסיומות קיום." היא איננה מעגלית כי מעגליות מתקיימת רק במקרה של הנחת המבוקש בהגדרת-קיום של אלמנט, ולא בשום תכונה משנית שלו, המבוססת על קיומו. בקיצור, הגדרת המספרים-הזוגיים נסמכת על קיום המספרים-הטבעיים, והיא איננה שקולה להגדרת-הקיום של הקבוצה-הריקה, כי מושג הקבוצה אינו מוגדר, ולכן אקסיומת-הקיום של הקבוצה-הריקה איננה תכונה משנית של קבוצה במקרה דנן, אלא היא לובשת במקביל שניי קובעים והם הגדרת קיום+תכונה. אין להניח את המבוקש בעת הגדרת-קיום. |
|
||||
|
||||
תיקון קטן: במקום "שניי קובעים" יש לקרוא "שניי כובעים". |
|
||||
|
||||
באיזו שפה זה "שניי" ? |
|
||||
|
||||
בשפת ה''י'' |
|
||||
|
||||
תיקון נוסף: במקום: "אין להניח את המבוקש בעת הגדרת-קיום." יש לקרוא: " אין להניח את המבוקש במנותק מהגדרת-קיומו." תיקון זה בא כדי להסיר כל ספק של שימוש במושג הזמן. |
|
||||
|
||||
אבל הבעיה שלי לא היתה להוכיח את קיום המספרים הטבעיים אלא את קיום המספרים ה*זוגיים*. מושג המספר הזוגי אינו מוגדר ללא אקסיומת הקיום שלו ולכן אקסיומת הקיום של המספרים הזוגיים אינה תכונה משנית של המספרים הזוגיים. |
|
||||
|
||||
"מושג המספר הזוגי אינו מוגדר ללא אקסיומת הקיום שלו" האקסיומה של המספר-הזוגי אינה אקסיומת-קיום, אלא אקסיומה המגדירה תכונה של אלמנט קיים, ואלמנט זה הוא מספר-טבעי כלשהו. אין הדבר נכון לגבי הקבוצה הריקה, כפי שהסברתי בתגובה 331598 . עיין נא גם בתגובה 331627 כדי להבין היטב את עמדתי בנושא. תודה. |
|
||||
|
||||
אני כמעט מבין. אבל נדמה לי שמדובר על אקסיומת הקיום של הקבוצה *הריקה* לא אקסיומת קיום של *קבוצה*. אנו מגדירים *תכונה* של אלמנט קיים. |
|
||||
|
||||
"אנו מגדירים *תכונה* של אלמנט קיים." מושג הקבוצה הוא בפירוש מושג לא מוגדר בתורת הקבוצות, ולכן כל אקסיומה המשתמשת במושג זה גם מקיימת אותו, או במילים אחרות, מושג הקבוצה אינו יכול להתקיים במנותק מהשיטה הפורמלית המגדירה אותו. |
|
||||
|
||||
אז מה? הדילמה שהצגת היתה לגבי הקבוצה ה*ריקה*, לא לגבי מושג הקבוצה. הסברת שאקסיומת הקיום של הקבוצה הריקה ("קיימת קבוצה A כך ש...") היא פגומה, משום שאנו לא יכולים להניח שקיימת קבוצה ריקה כאשר אנו מנתחים את האקסיומה ומכאן היסקת ש x איננה הקבוצה הריקה. (כל זאת בהנחה שאני הבנתי אותך נכון). |
|
||||
|
||||
"הדילמה שהצגת היתה לגבי הקבוצה ה*ריקה*, " לא, הדילמה שהצגתי היא לגבי *הקבוצה הריקה*. |
|
||||
|
||||
אם כך, אני הצגתי דילמה לגבי *טבעי זוגי*. |
|
||||
|
||||
"אני הצגתי דילמה לגבי *טבעי זוגי*." אין פה שום דילמה כי *טבעי* מוגדר לחוד ו-*זוגי* מבוסס על קיומו של *טבעי*. לא כך הם פני הדברים בהגדרת *הקבוצה הריקה*. |
|
||||
|
||||
כדי להמנע מהנחת המבוקש באקסיומת-קיום, מתעלמים המתמטיקאים מתוכן אפשרי של x , כאשר הטענה העומדת בבסיס התעלמות זו היא:"היות ולא הגדרנו מה זאת קבוצה הרי שאנו מקבלים מצב של אי-כריעות x כתנאי ריגורוזי להגדרת A." אם כך, ניתן להבין כי אי-כריעות הינה מצב תקין לחלוטין בניסוח שפה פורמלית, כאשר אי-כריעות זו מאפשרת לנו להכריע. אם כך הם פני הדברים, אז לשם מה אנו צריכים את כל המשחקים הסכולסטיים המבוססים על אי-הידיעה המלאכותית המבוססת על המשפט המכונן "אני לא-יודע שאני יודע". שאלה: מדוע אני טוען כי זהו המשפט העומד בבסיס x ? תשובה: ברור לחלוטין כי מושג הקבוצה אינו מובן אם אין אנו מגשרים בתודעתנו בין המושג "ריק" לבין המושג "לא-ריק". כייון שכך, אנו יודעים היטב מהם מצבי הקיום המינימליים של x , אך במקום להשתמש בידע זה בגלוי ולהגדיר ישירות את הקבוצה הריקה כ-"קבוצה ללא כל תכולה", אנו יוצרים סוכן מלאכותי פרי תודעתנו אנו ששמו הכמת "לכל", ושולחים אותו לעשות בשבילנו את העבודה, תוך התעלמות מוחלטת מתלותו של כמת זה בקיומנו אנו. אם אינך מסכים איתי, הוכח נא, לדוגמא, שהכמת "לכל" אינו יציר תודעתנו. תודה. |
|
||||
|
||||
אז אם נוסיף ל-ZF את האקסיומה "קיימת קבוצה", זה יפתור את כל הבעיות שלנו. כי אז, "ריקנותה" של קבוצה מסוימת תהיה תכונה משנית. |
|
||||
|
||||
נדמה לי שעוזי אמר פעם שלא צריך את האקסיומה הזאת. |
|
||||
|
||||
בוודאי שלא, הרי יש את האקסיומה שלפיה קיימת קבוצה ריקה. אך דורון מתעקש לא לקבל את האקסיומה הקיימת בתור אקסיומת קיום. הוא רוצה שהיא תהיה ''תכונה משנית''. |
|
||||
|
||||
"אז אם נוסיף ל-ZF את האקסיומה "קיימת קבוצה", זה יפתור את כל הבעיות שלנו." ממש לא, כי באותה מידה ניתן להוסיף לZF את האקסיומה "קיימת שדחרדקףיה". ללא הגדרה מופרטת הניתנת לבקורת, אין שום טעם בהגדרת קיום של אלמנט מתמטי. |
|
||||
|
||||
כמו כן, אנא עיין ב: תגובה 331514 תגובה 331512 |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |