בתשובה לאורח, 19/09/05 21:43
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בכלל, מי אני! ובכל זאת. כבר מהציטוטים שלמעלה – האלמנה שמתחננת על בעלה (לקיש) ועל אלמנותה היא אחותו, על פי הכתוב, "יהיבנא לך אחותי". לא פלא שאחרי זה היא מגרשת את בנה היתום מפניו, שלא יעשה לו כפי שעשה לאביו. אם היא ככה מי אנחנו? כשתלמידו רוצה לנחם ולעזור הוא נוזף בו. זה צריך להספיק לנו, אבל הוא מוסיף: "אני צריך אותך כדי לדעת שדברי יפים" עוד לפני שנולד, הופכו בורא עולם ליתום, "פשוטו" - אביו מת לאחר עיבורה של אימו, ואימו מתה בלידתו. ריש לקיש, גם הוא. כמובן מודה ועוזב, אבל כמה הרג אחרי שחזר בתשובה? איך הוא עונה ליוחנן בתשובה לעלבון? "כשודד, הייתי רב ועכשיו אני רב. מה הועלתה לי". מדוע טורחת הגמרא לצטט אותו מדבר בשבח עצמו? איך הוא מתייחס לברי פלוגתה שרואים בו טרחן, לא טרחן לטובת הטיעונים אלא נגד הטוענים. עליו אומר יוחנן "זו הצרה". מדוע לא רוצים להתחתן עם בנותיו? גם היופי וגם הכישרון הם חלבונים מולדים. אני צריך לתת להם שכר על כך? להפך, מי שקיבל יופי וחוכמה בלידתו, הוא החייב לי, שלא קיבלתי כלום. "הנפש", ההיא מהדיון הפסיכופיסי של הדורש, אוהב הבריות, ישעיהו ליבוביץ, עליה מקבלים זכויות. לגנותם! |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ואני הייתי בטוח ש*הכל* זה חלבונים מולדים ואין דבר כזה נפש. עכשיו ערערת לי את הביטחון. וגם איני בטוח מי "נענש" יותר, ר' יוחנן שנולד יתום, או שמא ר' ישעיה שקבר שנים מבניו בחייו. אין צדק בעולם. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |