 |
האם טענתי שאני מביעה את דעתי באתר ישראלי על פעולות ישראל ובמקומות אחרים על פעולות אחרות אינה הגיונית בעיניך?
האם עלי לצקצק בלשוני לגבי הרשע הגלום ברצח יהודים וישראלים חפים מפשע כדי שאוכל להיחשב "לא אנטישמית"? האם זהו מעין כרטיס כניסה לדיון, משהו בנוסח: "הפלשתינאים עושים דברים נוראים אבל..." ואחרי ה"אבל", תיאור של הטירוף והרשע הישראלי?
בדבר אותן אגיטציה ורה-אגיטציה: האם אתה מכוון לדיעה שאסטרטגיית tit for tat היא מדיניות נכונה וטובה ומתאימה למצב הנוכחי?
נדמה לי שבניתוח הפסיכולוגי, אתה הוא זה שמערבב בין המישור הפרטי והכללי. אני בוחרת לחיות במולדתי ולא במדינת ישראל לאחר תלאות רבות ושונות. אך את דעתי על עמדתה של ישראל גיבשתי בהקשרים אחרים.
המכתבים שלך מזכירים לי את עמדתם של גברים מסוימים, שחשים עלבון עמוק מכך שהתנועה הפמיניסטית (חלק ממנה, רק חלק) מדברת רק על ואל נשים. עמדת "קודם נתקן את העולם בשביל נשים ואז נתייחס לגברים" גרמה, לדעתי, לתפישה של "כל הפמיניסטיות שונאות גברים". אני לא מדברת אליך על איך לתקן את הפלשתינאים. אני מדברת אליך על איך לתקן את ישראל. לא מוצא חן בעיניך? קביל בעיני. אבל מכאן ועד לטענה שאני אנטישמית (כלומר, שונאת יהודים ומפלה ביניהם לבין אנשים אחרים עפ"י דתם)... ...אני לא רואה מאיפה הגעת לשם.
אינך יודע אם אני שונאת או אוהבת או כל דבר אחר. אתה *כן* יודע קצת מעמדותי הפוליטיות. ואנחנו חוזרים בכך לחיטוט בחיי – נו, באמת. אתה מכיר את כתובת הדוא"ל שלי ואשמח לענות לך על שאלות פרטיות בפורום פרטי.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש