 |
|
 |
||
|
||||
 |
אף פעם לא הבנתי מה הבעיה לאפשר לצלב האדום לבקר את השייח' עובייד ואת דיראני. זה הרי דבר אלמנטרי לגמרי, ולא מטרפד לישראל אף ''קלף מיקוח'' (אם יש עוד מישהו עיוור מספיק בשביל לחשוב על עובייד ודיראני ככאלה). אני רק לא מבין למה לקח עשור שלם להגיע להחלטה הזו. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האם יש משהו שאני יכולה לומר בנושא זה שלא יגרור מטחי שנאה, האשמות, ובקשות שאספר את סיפורי האישי? (שימו לב, לא אמרתי דבר.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שנשמטה לך בטעות בתגובה שכתבת לי (מבקשת להציג אישור במקום מתבקשת) הייתה פרוידיאנית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, ואכן הדבר פרוידיאני. אתה רשאי לפרש זאת בכל דרך שתרצה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת שרק אחרי שכתבתי את הודעתי למעלה ראיתי את ההודעות של אסף, בדיון הקודם. אני משער שאולי בגללן כתבת את ההודעה ה"פרוידיאנית" שלמעלה. אני מודה, שברמה העקרונית הנושא באמת מטריד אותי. מצד אחד אני מכיר את התופעה הזאת גם מעצמי. למרות הביקורת הרבה שיש לי על מדיניותה של ישראל בנוגע לשטחים הכבושים למשל, כשבעבר נקלעתי לשיחות בעניין עם אזרחים זרים (בארץ או בחו"ל), מצאתי את עצמי מגן על ישראל בצורה שבמובנים מסויימים הפתיעה אפילו אותי. ככה שאני לא ממש יכול להגיד בלב שלם, שאני לא מזדהה באיזשהו מקום עם "אי הנוחות", לפחות הראשונית, שחש אסף. מצד שני, וכפי שכבר ציינתי, בהחלט לא נראה לי הוגן והגיוני, שבכל פעם מחדש, את תצטרכי לקבל (או לבקש), אישור לכתוב על נושא איקס. וכמו כן נראה לי גם, שלפחות במקרים מסויימים תגובותיך כן יכולות להאיר נושאים באור חדש/שונה. טוב, בגלל שכבר יותר מידי זמן אני מנסה לנסח את השורה התחתונה, ובגלל שבכל פעם היא נראית לי מלוקקת מידי, אסתפק רק בשאלה: מה יש לך לומר בקשר להחלטת בג"ץ בענינם של עוביד ודיראני? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראית לי כנוגדת את כללי ההגינות הבינלאומיים ומערערת את הקרקע שמתחת להתרעמותה של ישראל בדבר מניעת ביקורים כאלה אצל החטופים/שבויים הישראלים. בג"ץ אמור היה לבדוק את המצב החוקי (אמנות עליהן חתמה ישראל) ולהחליט לפיו. התוספת שדיברה על "איזון עם המצב הבטחוני" נראית לי מפוקפקת ביותר, אבל ייתכן שהדבר נמצא בגדר החוק. איני יודעת. תגובתם של משפחות ובאי כוח החטופים הישראלים עצובה, אך ניתן להבין אותה. מעטים ימצאו את הכוחות הנפשיים לדבוק ב"נכון" במצבם. עצם החטיפה, כמו גם מניעת הביקורים, שנעשתה כחלק ממדיניות ממשלות ישראל, לדורותיהן, נראית לי כפשע. מכיוון שהפושע (הממשלה) הוא-הוא אשר אמור להסדיר את מניעת הפשיעה בארצה הופכת את הפשע לחמור במיוחד. במישור זה ניתן לראות את פעולתה של ממשלת ישראל במניעת ביקורים אצל שבוייה כחמורה יותר מאשר פעולתם של ארגונים שונים, אשר שמירה על חוקיהם אינה מתפקידיהם המוצהרים. מניעת ביקורים אצל שבוי/חטוף בידי כל ארגון, באשר הוא, הוא דבר נורא. חטיפה היא דבר נורא, לכשעצמה, כמו גם השבי עצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על זה כל הבלגן? הרי זה מובן מאליו, ישראל הפגינה במקרה זה את אותה שחצנות וחוצפה שהיא מפגינה מזה שנים (תוך, כמובן, דרישה ל"הדדיות" והקפדה על אותם הכללים שהיא מפירה ברגל גסה אצל הצד השני - אותו מוסר משולש, כפי שכינה זאת אלכס בעבר). ובהקשר זה: התלונות החוזרות ונשנות על חטיפת חיילים, זאת לאחר שישראל נקטה באופן סיסטמטי ומתוכנן בחטיפה של חיילי גורילה וסתם אזרחים (!) במטרה המוצהרת של שימוש בהם כקלפי מיקוח בדיונים עתידיים אפשריים במגוון נושאים, התלונות על מניעת ביקורים של ארגונים בינלאומיים אצל אותם חיילים חטופים, נקיטת פעולות גרילה וטרור מצד צבא מסודר של מדינה ריבונית, הסתרת מידע באופן מכוון הן מגופים בינלאומיים והן מאזרחי המדינה בנוגע לאופי הפעולות שבוצעו, מטרתן, הנימוקים שמאחוריהן (לשמע המילה "ביטחון" - יעבור המוסר לדום) ותקפותן החוקית מבחינת המשפט הבינלאומי. והרשימה עוד ארוכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבחינת הגדרות הטרור המקובלות בעולם המערבי, הצמרת הפוליטית של ארגון טרור היא מטרה צבאית לכל דבר. ואם יורשה לי, מבחינתי האישית - באופן בו אני תופס ערכים ומוסר, זו המטרה *המועדפת*. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על פי העולם המערבי? על בסיס מה אתה אומר את זה, בדיוק? לא זכור לי מקרה בשנים האחרונות בו מדינה מערבית חטפה פעילים בארגון טרור (ואני לא חושב שארגון אמל צריך לזכות להגדרה הזו, אבל ניחא) ואז החזיקה אותם במעצר מנהלי שנים ארוכות ללא הצגת פיסת הוכחה אחת נגדם. לאחרונה הסתיימו משפטים של כמה מפעילי הטרור המבוקשים ביותר על ידי המערב, ביניהם מבצעי פעולות לוקרבי, חובאר ונאירובי. פעילים אלו הובאו למשפט מיד אחרי לכידתם (למרות שבמקרה לוקרבי היו סיבוכים שנמשכו מספר חודשים). מאידך, השייח עובייד נמצא במעצר מנהלי כבר 12 שנה, ואילו דיראני - שבע שנים. כן, כך אולי היה מקובל במערב - אי שם בסוף שנות השלושים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דינה שלום, ללא כל רצון להרע ולפגוע חלילה - האם תוכלי לחבר תגובה אחת בלבד ללא רמיזות ופזילות בכוון סיפורך האישי, אשר כמדומני איש מבאי אתר זה לא ביקשך מעודו לספרו ולגוללו, והאם תוכלי לחבר תגובה שכזו ללא כל הנחה מוקדמת כי איש מבין באי אתר זה 'שונא' ו/או 'אוהב' אותך? אנא שימי לב לכך, כי רשמתי לפני כחמש דקות תגובה אשר בה גרסתי כי אני בהחלט מבין אותך, בהתאם לשיטתי הגורסת כי 'מבין פירושו לסלוח'. אני בהחלט מאמין שמספר ניכר מהקוראים/מגיבים מבינים ומכירים זה מכבר במיוחדות מצבך, ואף מתחשבים בכך. אנא ראי עצמך מוזמנת לומר את כל אשר על ליבך, כולל הדברים הקשים והמוקצים ביותר. עורך אתר זה הוכיח לא אחת כי חופש הדיבור וההתבטאות חשובים לעין ערוך מעמדה ערכית ומקובעת, ועל כן איני רואה טעם בכל אפולוגטיקה והסברים משלימים נוספים מצידך. שלך בברכה א. מאן |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |