|
||||
|
||||
האם דוברי גרמנית כשפת אם הוגים את המילים כפי שגרמנים בני ימי הביניים דיברו? ודוברי צרפתית? אם כן מדוע בארמית דווקא ההגיה תשאר כפי שהיתה? |
|
||||
|
||||
את צודקת, כמובן. אין סיבה כזאת. אולי רק שירים מחורזים בארמית עתיקה (אם יש כאלה) יכולים להוסיף משהו. |
|
||||
|
||||
אם לשירים שבסוף אגדה של פסח כוונתך, כמדומני שאינם עתיקים כלל וכלל. או לחילופין - הם אכן עתיקים, אך לא עתיקים כמו שאר ההגדה. |
|
||||
|
||||
ודאי שלא התכוונתי לשירים של ההגדה - הרי אמרתי בעצמי, ''אם יש כאלה''. |
|
||||
|
||||
בחלק מהמקרים, לפחות, יש לבלשנים יכולת לשחזר כיווני התפתחות של הגיה (למשל - בהשוואת התפתחותם של ענפים שונים של השפה, צורות כתיב ואף שגיאות נפוצות וכן הלאה). פגשתי פעם דובר ארמית כשפת אם (דוקא מעיראק). בקשתי ממנו לבטא את שמות האותיות, ואני יכול להבטיחכם שלא היה הרבה קשר בין האופן שהוא ביטא את השמות לאופן בו יבטאו אותן בבני ברק. |
|
||||
|
||||
מתי בכלל הומצא החרוז? לא רק בסביבות אלף למניינם? |
|
||||
|
||||
האמת - אין לי שמץ. למה אתה חושב דווקא על אלף לספירה? (דווקא "למניינם" מצא חן בעיניי. בעיקר מפיו של קיבוצניק אוכל שפנים מובהק - כוונתי, כמובן, לשפנים מסויה...) |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |