|
||||
|
||||
למה ליטון כרוך באובדן הקשר בין מלה לשורש שלה? זה נכון (במידה מסוימת) רק אם מאחדים עיצורים שההבחנה הפונטית ביניהם נעלמה או נעלמת (א-ה-ע, ק-כ-ח, וכו'), אבל חלק מהצעות הליטון דווקא מקפידות לשמר את ההבחנות האלו. עיין, למשל, בפתיל המתחיל בתגובה 124226, וחפש התייחסויות לשיטה של עוזי אורנן ולכתב הכרמלי. (וגם ההצעה לאיחוד הניקוד כבר נידונה כאן, איך לא: דיון 1971.) |
|
||||
|
||||
השורשים ודאי ייעלמו עם הזמן, ויהיו ברורים רק ללשונאים ובלשנים: איך תשמור,, למשל, על המוחבן הנפלא של המלה "שנה", הכולל בתוכו שינוי ושניות כאחד? |
|
||||
|
||||
איך אתה שומר עליו עכשיו? איזה מידע יאבד בהכרח בליטון? אקדים ואומר: שום דבר לא מחייב אותך לכתוב דווקא shana, וברט להמיר ש' ל-sh. זו בסך הכל (עוד) קונבנציה מוזרה משהו של האנגלית. אפשר, נניח, s עם איזו נקודה מעליה, כך שהסימן יזוהה בלדעית עם ש'. (ומי, חוץ מבלשנים ומשוררים, חושב היום על כך ש"שנה" קשורה לשינוי ושניות?) |
|
||||
|
||||
(מה זה "וברט"?) השינוי בליטון של ה-ש' לא ישנה מאומה בעניין השנה. חוצמזה, יש המון דברים כאלה. מה יהיה על "מאזניים" הנגזרות מ"אזניים"? ריגול מרגל? חילוץ מחולצה? ... ... ובאשר לסייפא - אני, למשל. וסביר שעוד כמה. |
|
||||
|
||||
שוב, בשיטתו של אורנן הליטון אינו גורם לאיבוד הקשר. אפשר לתמצת את שיטתו כך: קח את העיצורים במילה והחלף אותם וסימנים נוחים מהמקלדת (לא שלב עקרוני). הכפל עיצור שמופיע בו דגש חזק. הוסף סימנים לתנועות. יחסית לכתיב המקובל, הליטון הזה *מוסיף* מידע היסטורי/מורפולוגי ולא גורע. לדוגמותיך: mo^znayim/^oznaym xulca/xilluc riggul/mraggel |
|
||||
|
||||
איך זה יכול ל*הוסיף* מידע אינני מעלה בדעתי אפילו. בכל אופן, זה נראה נורא... |
|
||||
|
||||
הוספת מידע מעבר לכתיב העברי המקובל היא כבוד מפוקפק מאוד: בקריאת רצפים כמו "הרכבת" אנחנו עוסקים בעיקר בניחוש; האותיות עצמן אינן מגלות אם זה ha-rakebt או שמא harkabat. ולגבי האסתטיקה - גם אתה לא כל כך יפה... |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |