|
||||
|
||||
זוהי אולי הדגמה טובה (טובה?!) לדרך בה דת מבטלת כל מידה של אנושיות מהאדם. קודם מתפתח איזה ריטואל קמאי שיתכן ויש בו הגיון מנקודת ראותו של האדם הקדמון והפרימיטיבי. אח"כ הריטואל הזה עובר עידונים שונים ומתווספים לו שכבות של הסברים סיפוריים רציונאליים וכך הוא מתקבע בנפש המאמינים בחינת עדות דעתיקותא. ואז הוא מגיע לדרגה אולטימטיבית של יהרג ובל יעבור, והאדם מוצא עצמו בנקודה בה אין לו שום ברירה אלא לאבד את חייו. אלא שהוא שכח בדרך שהוא עצמו הוביל את עצמו לנקודת האל-חזור הזו. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |