בתשובה לאלון עמית, 15/08/03 23:34
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לאלון עמית, בשנת 1980 סימתי תואר ראשון במתמטיקה בהצטיינות יתירה, באוגוסט של שנת 1989 הזמנתי את צבי ינאי להרצות באמפיתאטרון מודיעין בליל המטאורים , להרצות על הנושא "האינקויזיציה של הכנסיה ויחסה אל גלילאו ". לפני כשבועיים, הפנה אותי דני לסרי (המכיר את מחקרי המתמטי כבר משנת 1986 ) למאמר שכתבת על "טרחנים כפיתיים במתמטיקה" , שלחתי את ההפניה מיד לדורון שדמי שאותו אני הכרתי לפני 3 שנים באמצעות צבי ינאי. מאחר ואתה מכיר כעת יותר את עבודתו של דורון שדמי אני מבקש כעת את תגובתך בהתאם. משה קליין גן אדם |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תגובתי לעניין תגובה 163895: אינני אדם הנוטה להעליב, ואין לי (ולא היה לי) רצון, צורך או חשק לפגוע בדורון אישית. אני מתנצל על נימתה ואופייה של התגובה ההיא. תשובתי לשאלה: דעתי על עבודתו של מר שדמי לא השתנתה כלל ועיקר. גם תוכן הדברים וגם האופן בו הם נמסרים מתאימים להפליא למאפיינים של טרחנים כפייתיים שהוצגו במאמר. כפי שציינתי כבר כמה פעמים, אין לי כל רצון להצטרף לקבוצת האנשים הרציניים והסבלניים שבילו במחיצתכם כמה מאות תגובות בפתיל שתחת תגובה 326232 ולדון במהותן של התגליות שלכם. ומשהו אליך: הריני מבטיחך נאמנה שאתה מבזבז עלי את זמנך. כשאני בוחן את הדברים שאתה כותב, אני לא מייחס כל חשיבות לשאלה באיזו דרגת הצטיינות סיימת את התואר, באיזה לילה הזמנת את צבי ינאי להרצות ומאיזו שנה מכיר דני לסרי את מחקרך המתמטי. אנא, חשוב עלי כעל מקרה אבוד, והמשך לנסות ולשכנע אחרים בחשיבות העצומה של תגליותיכם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שמח שאתה יכול לראות את הנימה המזלזלת והמתנשאת שבה פתחת את כל הענין עם דורון מבלי שדיברת איתו , פגשת אותו ויכולת להבין מאיזה מקום כל כך אנושי ורגיש הדברים שלו נובעים. אתה גם יכול להבין מזה כי גזרת דין שווה על קהל רחב של אנשים ששפת המתמטיקה באמת יקרה וחשובה להם שמטבע הדברים יש בו את כל המאפיינים והגוונים האפשריים. טוב שמצאת לנכון להתנצל על כך. אני לא מרגיש שאני מבזבז את זמני עליך כלל, האמן לי כי אין לי כל רצון לשכנע אותך בדבר. אני יכול רק להציע לך להרהר ברגע אמיתי של שקט אולי מתחת רקיע כוכבי הלילה לחשוב האם יתכן שהאופן בו פעלה כלפי דורון ובעצם כלפי ציבור שלם , קשור בסופו של דבר ברמת ההבנה האמיתית שלך לגבי מהותה של המתמטיקה. ואז, אולי אז תבין כי אותם אלפי אנשים הפועלים היום בכל רחבי העולם ללא כל תמיכה כספית או הכרה ממסדית ועליהם כתבת בצורה כזו מזלזלת וקטגורית הם הם החלוצים שחייבים להמשיך גם אם כל יום סוגרים להם מחדש את הדלת. האמן לי אלון, מהנסיון האישי שלי הם פשוט חייבים להמשיך את הדרך. משה |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |