בתשובה לאסתי, 21/08/01 22:09
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ראשית, זה לא עניין של "צריך לבטל... ...או שיהיה רע." לדעתי כבר עכשיו המצב רע עבור כולם. במשך שנים רבות המצב היה בינוני עבור רוב יהודי ישראל, בינוני מינוס עבור ערביי ישראל, ורע עד גרוע עבור לא-יהודי ישראל. שאיפתם של הפלשתינאים להשוות את המצב נאותה, לדעתי. הכיוון שבו הם משוום את המצב נראה לי איום ונורא... ...אבל אני לא בטוחה אם יש בכוחם לבחור משהו אחר. נימת ההודעה שלך מרמזת שאת חוששת שפלשתין כמדינה וערביי פלשתין יתייחסו ליהודי ישראל באותו הבוז ובאותו ביטול שהאחרונים התיחסו בהם לראשונים. האם התזה שלך היא: "טוב, פישלנו והתייחסנו אליהם גרוע, אז מן הראוי להנציח את המצב כדי שהם לא יחזירו לנו באותה המטבע"?!? המודל הבלגי נשמע לי מוצלח ביותר. אני מכירה אותו מקרוב (פחות או יותר... ...בנזוגי ההולנדי חי שם כחצי עשור ובדק את העניין מקרוב). בעניין העדר האלימות בבלגיה, הייתי בודקת, במקומך, לא עיתונות אלא ספרי הסטוריה. אם הפלמים והוולונים מצליחים לחיות בצורה כל כך שלווה זה לצד זה, עוד יש סיכוי למזרח התיכון. ואני לא חושבת שההגירה ההמונית, כשתהיה, תהיה עניין של שכנוע מרצון. ולא ברור לי היכן אני *מטיפה לכם מוסר*. אבל אם את מתעקשת... ...נימת הכתיבה המורתית שלך, כאילו יש לך איזושהי עליונות מוסרית עלי, אינה מושכת אותי להמשיך ולהתעמת איתך. המשך עימות כרוך בטון מנומס... ...בשונה מ"תחשבי על זה כש..." |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הצלחת לעוות כל נקודה ונקודה שהעליתי- הישג של ממש. מה זאת אומרת- אין באפשרות הפלשתינאים לבחור אחרת? לא, אני לא חושבת שהפלשתינאים יתייחסו אלינו באותו בוז וביטול. הם יתייחסו הרבה יותר גרוע. התיזה שלי היא- שתי מדינות לשני עמים, כדי שאף צד לא יסבול מהצד השני. מה את רוצה, שאני אסבול, כדי להשוות את הסבל? זה יתקן משהו למישהו? המודל הבלגי לא יתרחש באזורנו, לא בחמישים השנה הקרובות. לא הייתי מתנגדת לחיים שלווים עם קצת טינה, אבל זה פשוט לא יקרה. הגירה המונית מרצון או לא- לאן? את היא שמעמידה את עצמך בעליונות מוסרית כאן. את טוענת שהעם היהודי שונא את כל שאר העמים. את לא יהודיה, ולכן את כנראה לא שונאת את כולם (חוץ מאשר את היהודים אבל ז זה כנראה מוצדק לנוכח האופי הגועלי שלנו). היות וכך, את עליונה עלינו. את יושבת בבטחה בארץ שעשתה דברים גרועים יותר מאשר עשתה ישראל, ואני לא שומעת אותך כואבת את כאב ה"אינדיאנים". אני לא שומעת אותך דואגת למקסיקנים שגונבים בסכנת נפשות את הגבול לתוך ארה"ב כדי לעבוד שם בכל עבודה קשה שיצליחו להשיג, בתמורה לשכר דל מאוד. ראיתי את מחסומי הדרכים בקליפורניה- נתקעתי בשניים מהם לשעה ארוכה. הם לא חיפשו מחבלים עם פצצות, אלא אנשים מסכנים שבאו לחפש פרנסה. מה את עושה בקשר לזה, נצלנית לבנה שכמותך, שחיה בצד הנכון של המתרס? שאלת אם מותר ללא-ציונית לכתוב באייל, ונענית שבהחלט מותר. עכשיו את בוחרת למי תעני ולמי לא לפי הטון המנומס או לא? מי עושה סלקציה עכשיו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שאלתי אם *מותר* לי לכתוב (הריני כותבת... ...בין אם תרצי אותי ובין אם לאו). תהיתי אם השיח האיילי מודע לאותה דרישת קדם העולה מדבריך. נדמה לי שאמרת שאת חושבת (חוששת?) שהפלשתינאים יתייחסו אליך יותר גרוע מאשר ישראל התייחסה אליהם. בואי נפרוט זאת לפרוטות. לאיזה מהלך גרוע יותר את מצפה? גזילת קרקעות? עצירת פיתוח תשתיות? תנאי עוצר דרקוניים? מניעת חינוך והשכלה? ישראל עשתה את כל אלה. האם את מניחה שפלשתין תזרוק את היהודים מעריהם ותנשל אותם מנכסיהם? מה אומר לך המונח "נוכח נפקד"? התיזה שלך מופרכת, לדעתי, משום ש"שני העמים" מעורבבים זה בזה, טריטוריאלית, באופן בלתי ניתן להפרדה. כרגע. את מי את רוצה להעלות על אוטובוסים ולהסיע מעבר לגבול? ולגבי אותה הגירה המונית... ...אני מקווה שהיא לא תקרה, משום שהיא תהיה מבצע הצלה, במקרה הטוב. לא טענתי מעולם שהעם היהודי שונא את כל העמים. טענתי ששנאת הזר מהווה חלק מהתרבות היהודית. את מדגימה היטב את הנקודה (תודה!) איני שונאת את היהודים וגם לא יהודים ספציפיים, בוודאי שלא בגין דתם. מעשיהם... ...קשה לי להשתמש במלה "שנאה" לתיאור רגשותי כלפי טיפוסים שרוצחים אדם בעת תפילתו, מרעילים כבשים ובארות, מבעירים עצים ושדות... ...בין אם הפושעים הם יהודים ובין אם הם חיים לפי כל קוד דתי אחר. ענייני עליונות מוסרית? כן. דרך השלום עליונה על רצח ילדים. מעולם לא רצחתי ילד ולא הוריתי על רצח של ילד ולא שלחתי חיילים למלחמה. אני מגדירה עמדה זו כנמצאת בעליונות מוסרית על עמדת ישראל, כיום. את מדברת על "יהודים בעלי אופי גועלי". אופי גועלי אינו מאפיין רק אנשים שהם יהודים ובוודאי שלא מאפיין את כל היהודים או אפילו את רוב היהודים. לגבי אופייך, איני מכירה אותך. העידי על עצמך כפי שתרצי. לא ברור לי למה החלטת שאני "לבנה"... ...ואכן, לא קראת את דעותי בכל הנושאים האחרים שהעלית, לא לגבי האמריקאים האבוריג'ינליים ולא לגבי תושבי מקסיקו וגם לא לגבי נעליי נייקי או עמדתו של בשביס-זינגר על צמחונות. את ממש רוצה לדון בכל אלה? האין זו הרחבת היריעה יתר על המידה? ולבסוף, המלה סלקציה... ...את *בטוחה* שאת רוצה להשתמש בה, על כל הקונוטציות שלה? אני יכולה להפנות אותך למאמר בנושא... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב עיוות על גבי עיוות- איך את עושה את זה? איזו דרישת קדם עולה מדבריי? אמרתי שמי שיש לו מה להגיד- שידבר, ולא חשוב מה דעתו. רק שישתדל להביא נימוקים לדבריו... חששותיי מהפלשתינאים- חזרנו לעניין ה"דימי",אותו לא-מוסלמי החי בארץ מוסלמית. לפי האיסלאם אין לאדם זה כל זכויות בחוק. חייו ושלומו תלויים בחסדו של שליט הארץ. אם השליט בן אדם נחמד או שכדאי לו להיות נחמד- לא יאונה לך כל רע. אם תהיה לו סיבה (שלא קשורה אלייך) לפעול נגדך, או אפילו סתם בלי כל סיבה- הוא יכול להרוג אותך, לגרש אותך, לעשות כל מה שהוא רוצה. שוב: חייך תלויים בחסד השליט, ואין לך שום זכויות המעוגנות בחוק. וזה במצב שבו אין שנאה היסטורית בין שתי הקהילות... בישראל כל ערבי ישראלי וגם כל תושב השטחים יכול לפנות לבג"ץ, ופניות כאלה היו, וגם זכו לא פעם להצלחה. בישראל ערבים יכולים ללמוד בבתי ספר ערבים, בלשון הערבית (או ללמוד בבי"ס עברי, בעברית). בצפון אפריקה אסור לאוכלוסיה הברברית המקורית ללמוד בשפתם, ואפילו לשיר בשפתם. בטורקיה- (לא מדינה ערבית אלא רק מוסלמית) אסור לכורדים ללמוד בכורדית, או אפילו לדבר בכורדית. הנוצרים בדרום סודאן היו שמחים אילו הבעייה שלהם היתה מסתכמת בגזילת קרקעות ואי פיתוח תשתיות- הם נטבחים במאות אלפיהם. ואיש בתקשורת העולמית לא זועק על כך. הם גם נמכרים לעבדות בשווקי הצפון המוסלמיים. את מי להעלות לאוטובוסים? את המתנחלים חזרה לישראל, כמובן. ואת אלפי האנשים שהסתננו לתוך ישראל (לצורך עבודה בד"כ) חזרה לשטחים ולמדינות ערב. פיתרון אידאלי היה יכול להיות חילופי אוכלוסיה בנוסח הודו-פקיסטן וטורקיה-יוון. אך גם בלי זה תהיה מדינת ישראל בעלת רוב יהודי מוצק, וערביי המדינה שיסכימו לא לחתור נגדה יזכו למלוא הזכויות. (גם עכשיו בעצם יש להם את כל הזכויות בחוק, אם כי יש בעיות אפליה, ומתח בין שני העמים.) אני מדגימה בעינייך את שנאת הזר? שותפי לחיים הוא גוי כשר למהדרין. זה מספיק לך? נכון שהתבטאויות אנטישמיות כמו שלך מרגיזות אותי,אך זה לא בגלל שאת זרה. יהודי אנטישמי, וגזען מכל סוג שהוא, היה זוכה לאותו יחס מצידי. גם אני לא רצחתי ילדים, או מבוגרים. ולא שלחתי חיילים לשום מקום. אם את מתכוונת למדינתי- מה עשתה ארה"ב בגרנדה, בפנמה, בסומליה, בוויטנאם? לא אמרתי שליהודים אופי גועלי. אמרתי שזה מה שאת אומרת (אמנם ניסחת זאת אחרת). תעשי לי טובה ותתייחסי לדבריי כמות שהם, לטוב או לרע. אל תעוותי בבקשה. מעייף לתקן ככה נקודה נקודה, במקום להתקדם הלאה בליבון הבעייה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישראל הינה ארץ דחוסת כשרונות אך גם כוחניות יתר. ברוכי כשרונות רבים, בפרט אם היתה בהם זרות מסויימת (עולים למשל) נתקלו כאן בהשפלה נוראה חדורת כוחניות והטפות שעיקרם היה, מבחינת יחס עבודה/תגמול פיזור תוצריהם כלפי חבורת בטלנים בעלי "אידאולוגיה" של זכאות לניכוס האחר בשם יתר כוח, יתר פיקחות זריזה, יתר מושרשות, או כל דבר אחר הניסמך על העדיפות הבולמת והמסרים המבוזרים לכאורה של חבורות בוזזים למעשה. הדבר נעשה כמובן תוך צידוק עצמי של חברי הקבוצה ומחוות קבוצתיות מתואמות המבלבלות את חושייך ופוגעות בבטחונך העצמי תוך מה שניקרא בפסיכולגיה חברתית אפקט Ash: כאשר מוצגים לאדם שני קווים זהים, אך הוא שומע ממשתפי פעולה רבים עם הנסיין באופן מבוזר שאחד הקווים גדול ממשנהו, הוא מתחיל לראות כך בעצמו, כעבור זמן מה. אך מספיק מסר אחד נכון בשביל לבטל את ההשאה הזאת. רבים שנפגעו ושחזרו לארצות מוצאם למדו באופן דומה שבטחונם המעורער שיקף למעשה מציאות הפוכה בה "כל ממזר מלך" וחסרי הכישורים שיועמדו נכוחה מול אפסותם בגלות הדוויה חוגגים כאן לעיתים, תוך היפוך המציאות ובלבול חושיו של האדם. מצטער על הבנלייה של רדוקציית מסריך לסיפור אישי אפשרי, אך אם יש כזה, אנא ספרי אותו, ובצעקה גדולה. זה יהיה גורם מטהר עבור כולנו. אין הכוונה ל"סרט טורקי" של תאור עוולות. ענינך, יתכן, אינו גורל אכזר אלה תוצר פגם מבני עמוק הניתן לשינוע, ומודעות מתקנת. אך אם הישראלים/יהודים לא עשו לך דבר ופשוט ניתקלת במציאות מבורכת יותר עבורך כיום, אני לוקח דברי חזרה. מכל מקום, "שקט הוא רפש" כמאמר מישהו, בפרט בעידן הפתיחות האינטרנטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזה שנים רבות אני טוענת שהאוטוביוגרפיה שלי תגיע למימדי רב-מכר. היה אפילו איש עסקים ממולח שהתענין ברכישת הזכויות, עוד בימים שחייתי בבית קטן עם חור בגגו, בעיר רחובות. בכל מקרה, קצרה היריעה בהרבה מכדי לתאר את קורותי בארץ הצבי. אך קורותי הפרטיים אינם מעלים ואינם מורידים. אני חוזרת על טענתי: ישראל (ועמה התנועה הציונית ובני הדת היהודית) אינה *רואה* את האחר. עיוורון זה מסוכן יותר מכל גורם אחר בסכסוך בן מאתיים השנים. נובעים ממנו קלקולים נוראיים. אני מקווה שבכך עניתי על שאלתך. אם לא, אנא חזור והבהר. מאוחר כאן, בין האיילים והדביבונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אסתי שלום, איני רואה טעם רב בהשתפכויות פאתטיות הקשורות בשאלת מקום המגורים. כידוע לך, ולרבים אחרים, אני חי ומתגורר בגרמניה מזה שנים, ממש כמו דינה ומגיב נוסף אחר, אשר חיים וגרים בארה"ב בביטחה. אישית איני רואה כל פגם בהבעת דיעה כללית ופרטית ללא קשר למקום מגורי המגיב/ה, אך יחד עם זאת איני מתכחש לקורלאציה מסויימת בנדון, המתרחשת במוחות הקוראים/ות בזמן קריאת התגובות השונות. אם אינני טועה, הרי שגם את מתגוררת בחו"ל, או ליתר דיוק באנגליה, כך שטענותייך השונות כלפי דינה בנקודה זו אינן רלבנטיות, בלשון ההמעטה. אנא שימי לב לעובדה כי כללית אינני שולל טענות מסויימות מצידך כנגד טיעוני דינה, אשר לשיטתי נוקטת במכוון בהתעלמות אינטרפרטטיבית כלפי צידו השני של המתרס, ללא כל העלאת ביקורת ומחשבה שנייה באשר לנקיון כפיו האימננטי. על נקודה אחרונה זו אני מיצר עד מאוד - הגם שאני מבין היטב ולבטח נקיעת נפשה של גברת זו ממימושו היהודו-ציוני של רעיון הבחירה התיאולוגי בתחפושתו הקליריקלית-פאשיסטואידית במדינת ישראל דהיום 1. שלך בברכה א. מאן 1 איני חושב שמצבה הנפשי-סכיזואידי של מדינת ישראל היה בתקופת טרום כיבושי 67 חמור כמצבה הנוכחי עכשווי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתכלול את פתרונותי לצד הפלשתיני? כפי שהסברתי בין עלי האייל, איני רואה סיבה אופרטיבית להציע דרכי פעולה לפלשתינאים בכתב עת שלא נקרא על ידיהם. האם תוכל להבהיר לי מדוע כדאי לי לעשות זאת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למר מאן שלומות, הבהרה: אני חיה מזה שנים מספר באנגליה אך מקווה לחזור לארץ בעוד חודשים ספורים. מותר כמובן לכל אדם, מכל מדינה, להביע דעה. אבל אני חושבת שמי שיושב לבטח מחוץ לאזור המריבה צריך להזהר מאוד בתוכן דבריו. בסופו של דבר, לא הוא יצטרך לחיות (או למות) עם תוצאות רעיונותיו. רצוי גם לדבר בטון יותר שקול אם -כמו שטוענת הגברת- הכוונה לשכנע. הגררותי לכיווני ויכוח לא רלוונטיים היא תוצאה של אופי השיחה המסויימת הזאת, עם הגברת המסויימת הזאת. אני מודה שקשה לי לשמור על שלוות נפש נוכח גישתה, הטון שלה, ושיטת ה"טיעון" שלה. (אבל חוץ מכל זה, אתה בעצם צודק!) שלך בברכה - אסתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התיאורתיקן יאמר "עשה כך". יעבוד - הודות לי. לא יעבוד - לא עשית נכון: אשמתך. את יכול כמובן להביע כל רעיון שיעלה על דעתך, אפילו אם הוא אינו משפיע ישירות על חייך. אין אף אדם שמחוייב לעשות כדבריך - ואם יבחר אייל אלמוני לעשות כן, הרי שהוא עושה זאת מבחירתו בלבד, מתוך אמונה כי כך ראוי להיעשות - אולי את הרעיון שאב משאמרת, אך הביצוע, והאחריות, כולו שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא המקום וזה לא הזמן, אבל בכל זאת: מה זה "אביב, אייל"? שמך הפרטי הוא אייל ושם משפחתך הוא אביב? או שאייל הוא תואר, ואז גם, לדוגמא ובעיקר, דובי, אייל? (אני מצטער שתקבל דואר בגללי, ולא בגלל תגובה עניינית) אה, ו תאורטיקן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמי הפרטי הוא אביב, שם משפחתי הוא אייל. הפסיק אמור להוות משחק מילים משעשע-לכאורה1. דעתך נרשמה, אבל אני מתעקש דווקא על 'תאורתיקן'. (למרות שעכשיו שמתי לב שבתגובה הקודמת כתבתי "את יכול". מביך. אני מאשים את המקלדת!) --- 1 על משקל שם האתר -המת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקובל שבתעתיק מלועזית לעברית TH=ת T=ט אבל להתעקש תמיד מותר... בתיאוריה אתה צודק שמותר לאנשים להשיא עצות ממרחק בטוח. אלא ש- מה לעשות, אני חיה בעולם המעשה, ולא במישור האידאות, ומפריע לי שאנשים שלהם לא נשקפת כל סכנה מייעצים לי ממרחק בטוח מה לעשות (ועוד בטון של הטפת מוסר מתוך עליונות מוסרית מדומה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זאת, כפי שאמרו חכמינו, כבר בעייה שלך. ובעייה אכן - בכך שאת מתעלמת מעצות, את יכולה להתעלם, לפעמים, מעצה *טובה*. ולדעתי, תאוריה היא מילה עברית גאה! מה תאמרי עכשיו? ;-) -- [זה *כן* סמיילי -המת.] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתברר שיש לי יותר בעיות ממה שאפילו אני חשדתי. אצטרך לשרוד איכשהו עם עול נוסף ובלתי צפוי זה. יש מלים עבריות שמתביישות? 1 לא הבנתי את עניין סמיילי המת. אבל זו לא בעייה בעיניי, באמת שלא!... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההערה נועדה רק על מנת להשקיט את מצפוני - אני לא סומך על משפטים בעברית שמכילים אותיות לא עבריות, ולהיפך. כמובן שתאלצי לשרוד עם העול הלא-צפוי. רק אל תנסי להלביש אותו עלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום לך אסתי, בתקווה שאיני פוגע באיש - מהו פירושו המדוייק של הביטוי 'מקווה לחזור לארץ בעוד חודשים ספורים' כהגדרתך? מדוע בחרת לשים פיסקה זו? אשמח לקבל תשובה שלך בברכה אלכסנדר מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו היתה הבהרה באשר לסטאטוס המדוייק שלי ברגע זה מבחינת חיים בארץ/חו"ל, היות שהנושא עלה. בעוד כמה חודשים- בסביבות דצמבר. אני מקווה- המקבילה החילונית ל"בעזרת השם" (כלומר, אם לא יתרחש משהו בלתי צפוי). אני מקווה שזה עונה על שאלתך (לא הבנתי מה בדיוק לא ברור שם, ועניתי מתוך ניחוש בלבד). אגב- הכותרת שבחרת מתאימה מאוד למצבי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו באמת, עם כל הביקורת שיש לי על היחס שלו זוכים גם הערבים אזרחי ישראל, ובוודאי אותם ערבים שנתונים לחסדי משטר הכיבוש הישראלי כבר כמעט 35 שנה, יש צורך במידה גדולה של היתממות (במקרה הטוב), בכדי לטעון שלו המצב היה הפוך, היו גם היחסים מתהפכים באופן סימטרי. ברור שבמצב היחסים הנוכחי בין שני העמים, במקרה שיהודי ישראל יהיו נתונים לחסדי ערביי פלסטין, "החזרה באותה מטבע" תהיה פרביליגיה, שהם לא יעיזו אפילו לחלום עליה. אין ספק שהפיתרון לטווח הקרוב והבינוני הוא הפרדה (רצוי בהסכם) בין שני העמים. בעוד מאה או מאתיים שנה, אם וכאשר באמת נוכל לעשות כאן השוואות "מלומדות" למצב בבלגיה למשל, ולהוריד את הגרשים מהמילה מלומדות, יהיה ניתן לחשוב על פתרונות יצרתיים אחרים. כמובן, שמותר לכל אחד לכתוב כל מה שהוא רוצה (כמובן במסגרת המגבלות הידועות). קחי רק בחשבון, שמעצם העובדה שאת לא יהודייה, לא חייה כאן, ולא רואה כאן את עתידך, הערותיך (בהקשר הנוכחי) תמיד - ובאופן שלפחות בחלקו הוא מוצדק וטבעי - יקראו/ישמעו אחרת. לטוב ולרע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובמיוחד, בכתב-עת המתיימר להרחיב אופקיו מעבר לשמונה אנשי ימין שני שמאלנים, ומספר חובבי מדע בדיוני. הערותי ייקראו ויגרמו לאנשים לחשוב. יסכימו או לא יסכימו, חשיבה היא דבר חיובי. ושיהיה לכולכם לילה טוב ושליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מתיימרת להגיד כאן משהו מנוגד למה שאני כתבתי, בהקשר הזה, או שפשוט היה נורא דחוף לך להכניס עוד איזו הערה חינוכית/צדקנית/מתנשאת, סטיל "חשיבה היא דבר חיובי"? (בכל מקרה, אני בטוח שקוראי "כתב העת המתיימר" מודים לך על הערתך המחכימה). ולמקרה שפספסת הנה שוב הערתי בענין: "הערותיך (בהקשר הנוכחי) תמיד... יקראו/ישמעו אחרת. *לטוב ולרע*". (ההדגשה אינה במקור). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי את דבריך כאיום: אם את מתעקשת לכתוב כאן, הערותיך (בהקשר הנוכחי תמיד יקראו/יישמעו אחרת. לטוב ולרע. החלק המאיים הוא *לרע*, כמובן. ואני מכוונת את כתיבתי דווקא ל"אחרת". אני אחרת, ואני שמחה להיות מי שאני. ניסיתי במכתבי להסכים איתך ולומר שלא רע לי להיקרא/להישמע אחרת. ובעניין "כתב העת המתיימר להיות", וגו': נדמה לי שמתנהל דיון בשאלה "האם אופקיו של האייל רחבים יותר" תחת כותרת אחרת. לכך התכוונתי. לא התכוונתי לרמז שהאייל הוא יומרני אלא שהוא מתיימר להיות רחב אופקים ולדעתי, אני מסייעת בכך... ...אם גם האופק שלי נמצא מעבר לאופק הרצוי לחלק מהקוראים והכותבים. אני מקווה שהפעם הבהרתי את עמדתי יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא היה ולו צל של איום בדבריי, ואני מצטער אם כך הם נשמעו לך. לטוב - פרספקטיבה אחרת, נקודת מבט שונה ומחדשת, ''דברים שרואים משם לא רואים מכאן''. לרע - יש הבדל גדול ומשמעותי בין מצב שבו אני, בתור יהודי וישראלי, שחיי כאן ורואה כאן את עתידו, קורא ל''מדינת כל אזרחיה'' או לכל פיתרון אפשרי אחר, לבין מצב שבו את קוראת לאותו פיתרון ממש. התכוונתי להציע שתקחי את ההבדל הזה בחשבון, במיוחד מבחינת הטון (וצורת הניסוח) של דבריך, ולא מבחינת תוכנם. במיוחד אם, כפי שציינת בחלק מהודעותיך, את מעוניינת להשפיע באמצעות דבריך על דעתם של חלק מאזרחי ישראל, ואת לא סתם מעוניינת ביצירת ''פרובוקציות''. (שלכשעצמן יכולות לעיתים להיות כלי מועיל ומפרה בדיון). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכאן לא הבנתי את ההבדל בין הפרובוקציות שאתה מייחס לי לבין השפעה באמצעות המחשבה שנגרמת עקב פרובוקציות אלה. אני מאמינה שהמצב הנוכחי של ישראל ופלשתין מתנדנד על פי תהום. אני מאמינה שהסיבה לכך היא עיוורון מרצון של השותפים לבעייה. ואכפת לי מכך, משום שכמה אנשים שאני אוהבת תקועים שם. תוכל, אם תרצהף לראות זאת כך – אני רואה את עתידך בסכנה ומנסה לאותת לך: "וואלה - תראה! תהום!" אך רמת העיוורון היא כזו שהתגובה לדברי היא זעם המופנה כלפי. הואשמתי (אפילו אם אצטמצם לכדי תמצות התגובה שקיבלתי מעל דפי האייל) באנטישמיות, עליונות מוסרית, התיימרות לדעת הכל, גסות לב כלפי סבל, חמיסת קרקעות מתושבי מולדתי... ...עוד לא האשימו אותי ברצח ארלוזורוב, אבל אני בטוחה שמישהו ימצא את הקישור... ...מתישהו. עוצמת הזעם שבתגובה אמורה לאותת לחשים אותה שנגעתי כאן משהו מעבר להתכתבות עם דינה. אני משתדלת (ככל שאני יכולה) להימנע מגלישה לפסים אישיים. אני משתדלת להצטמצם לכדי דיון ברעיונות ובאירועים. ואולם, שוב ושוב אני מבקשת להציג "אישור לדון בנושא"... ...האם זה קביל עליך? ואני מודה לך, בכל מקרה, על ההסבר. אכן, כוונתי היתה להוסיף פרספקטיבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יחסתי לך בהכרח ''פרובוקציות''. פרובוקציות יכולות לעורר וויכוח, ויכולות לסחוף אותו לכיוונים של דיון על ''המובן מאיליו'', אבל מעצם טיבן הן יוצרות בעיקר אנטגוניזם אצל המגיבים, והסיכוי שבסופו של הדיון ישתכנעו אלו שהופעלו ע''י הפרובקציה, הוא לדעתי קטן. כמובן שבכל מקרה הסיכוי שבעקבות הדיונים כאן ישנו אנשים את דעתם מן הקצה לקצה, הוא מזערי. ה''מאבק'' העיקרי כאן לדעתי, הוא על חידוד דגשים וניואנסים. לא קביל בעיני שבכל פעם מחדש תדרשי ''להציג אישור'' (אני מקווה שהבנתי נכון את משפטך העוסק בכך). את כן צריכה לקחת בחשבון שמעצם העובדה שאת במצב אחר ממצב ברירת המחדל של יתר המגיבים באייל, גם הערותייך (במיוחד עבור קוראים שלא מכירים את ה''ביוגרפיה'' שלך) יקראו בעין אחרת. לא יותר טובה, או פחות טובה - אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופס, טעות כתיב. בכל פעם אני *מתבקשת* להציג אישור... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |