 |
אחח, אני פשוט מת על רלטיוויזם. אנשים פשוט לא מודעים לניהיליזם המופלא שיש בגישה הזאת, שלא לדבר על הסכנה האדירה הנובעת ממנו.
לדמוקרטיה ליברלית יש דבר אחד בלבד שהוא תנאי הכרחי ומספיק לקיומה - הסכמה על כללי המשחק הדמוקרטיים (חתיכת דבר, אני יודע, אבל זה מה שזה). מדינה שבה לא כל האוכלוסיה מוכנה לציית למרותם של החוקה, ושלוש הרשויות, לא יכולה להיות מדינה דמוקרטית. במשטר עריץ זו לא בעיה - אם העם לא מסכים לשלטון, מדכאים את העם, והעריצות נשמרת. בדמוקרטיה - אם העם אינו מקבל את כללי הדמוקרטיה, הדמוקרטיה נעלמת.
מי שחושב שהערכים הדמוקרטיים שלו שווי ערך לערכים בלתי דמוקרטיים, וכי אין למנוע את גלגולם של האחרונים באזרחי המדינה, מצהיר בזאת שהדמוקרטיה והחופש אינם מעניינים אותו. למעשה, הוא או היא מצהירים כי בשם החופש של אדם מסויים להתנגד לדמוקרטיה באופן פעיל, הם מוכנים לוותר על הדמוקרטיה לחלוטין, שזה בערך כמו להגיד שבשם זכותו של אדם אחד לאכול, הם מוכנים שכולם יגוועו ברעב. מדובר כאן במקרה קלאסי של התנגשות בין שתי חרויות - חופש המחשבה, הדעה והמצפון מצד אחד, וכלל החרויות (כולל חופש המחשבה, הדעה והמצפון של שאר החברה) מהצד השני. אמנם לעיתים קרובות התנגשות בין חרויות היא קשה לפתרון, אבל במקרה הזה אני חושב שהפתרון הוא ברור לכל. כשם שחופש הפעולה אינו מתיר לאדם לרצוח את חברו, כך חופש המצפון אינו מתיר שלילת חרויותיו של הזולת.
זו בדיוק הסיבה ש''רגשות דתיים'' לא צריכים להיות עילה לשום דבר, ובטח שלא להעמדה לדין או לחקיקה, וזו בדיוק הסיבה שלמדינה מותר לכפות מערך בסיסי של חינוך לדמוקרטיה על כלל האוכלוסיה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש