 |
לדעתי, אתה צודק: המתנחלים הם לא פאשיסטים. ואני מרגיש שכשמישהו מכנה אותם כך, הוא למעשה מתכוון בדבריו לאידיאולוגיה טוטאליטרית אחרת, שנולדה לא רחוק ממולדת הפאשיזם, אבל בגלל סיבות שונות - היסטוריות, תרבותיות וחברתיות - הוא מעדיף להימנע מלומר את מה שהוא באמת חושב.
הפאשיסטים האלילו את המדינה ושמו אותה ואת חוקיה מעל לכל, כשהדגש העיקרי היה על נאמנות בלתי מוגבלת למדינה. כך, יהודים איטלקים רבים הצטרפו למפלגה הפאשיסטית והעריצו את מוסוליני. הנאצים, לעומת זאת, האלילו את הגזע, הדם והמוצא האתני והפכו את אלה לאינדיקציות לתכונות אופי, לנאמנות למדינה ולקבלת אזרחותה. המתנחלים, אמונים על התפיסה "אתם קרויים אדם, ואין אומות העולם קרווים אדם" 1, מאמינים - גם הם - בזכויות יתר לעם מיוחד ועליון על אחרים, בזכותם לגזול משאבים ככל העולה על רצונם ובטיהור אתני (וכי מה הוא טרנספר?).
הנאצים טוו לעצמם היסטוריה מיוחדת, ושאפו לחזור לימי העבר: לימיהם של השבטים הגרמנים הברברים והפגאניים. בשונה מהפאשיסטים, הם לא ביטלו את האמונה הדתית, הם רק המירו אותה לאמונה ניאו-פגאנית ולתיעוב הנצרות (במיוחד הקתולית) והיהדות. הפתעה: גם המתנחלים והדתיים-לאומיים מתרפקים על עבר - קרוב ורחוק - הזוי לחלוטין.
הפאשיסטים העריצו את ההתקדמות המודרנית ואת הפיתוח הטכנולוגי (המשורר פיליפו תומאסו מרינטי, למשל, טען שהפאשיזם הוא המשכו הטבעי של הפוטוריזם). הנאצים, לעומתם, חיו בעולמות מיסטיים ופנטזו על "רייך אלף השנים", על הקמת אימפריה ענקית במזרח ועל גאולה.
אצל הפאשיסטים - המדינה היא העיקר; אצל הנאצים והמתנחלים המדינה היא כלי למימוש שאיפותיה של התנועה. כשהכלי לא עובד כמו שצריך, יש לנפץ אותו. הקיום הוא בנאמנות לאידיאלוגיה, וכל חריגה מכך היא כבגידה.
לא שהפאשיזם היה הצלחה מסחררת: אידיאולוגיה שמאמינה ש"מדינה שלא נלחמת היא מדינה מנוונת" היא מתועבת לחלוטין, אבל עדיין יש הבדלים גדולים בינה לבין הנאציזם.
1 אחד מיני רבים: תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף סא, עמוד א:
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש