 |
הפסקה אליה התייחסת מכילה כלל ופרט ואכן לא לגמרי מתחבר.
התורה אכן נותנת בידי המדינה כח, היא אינה אנארכיסטית. אולם היא מגבילה את הכח לענייני ביטחון (חיצוני ופנימי בלבד). זכותה גם לגבות מיסים לצורכי קיום מנגנוני השלטון ולצורך קיום צבא, משטרה ובתי משפט.
אבל המדינה איננה מנהלת את חיי האזרחים. היא איננה "עוזרת" להם למצוא עבודה ואיננה מעודדת מפעלים. היא איננה עוסקת ברווחה וצדקה בחינוך ובריאות. היא גם איננה אחראית על כך שהאזרחים ישמרו את המצוות והיא אינה רשאית להפעיל כפייה בכיוון זה.
על מנת שלא יבואו אלי שוב ושוב עם הציטוט "כופין על הצדקה", הבהרתי שאכן יש עניין של כפייה על צדקה, אולם זה לא נוגע למדינה אלא לקהילה שכונתית. הסכומים שם הם גם מוגבלים לעד 5% מההכנסה וגם אמצעי הכפייה המשמשים לגבייה צריכים עיון (ייתכן שהסנקציה היחידה שאפשר להפעיל הוא סוג של חרם/ מניעת שירותים ממי שאינו משלם).
לסיכום: כשאמרתי לא כופים כלום התכוונתי למדינה ולעניינים אזרחיים. ברור שהמדינה כופה בענייני ביטחון.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש