בתשובה לאורי פז, 24/08/05 9:05
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לו קוננה על העדר התרבותיות, על הוולגריות, ממש לא קשה היה להסכים. אבל היא התלוננה על מיעוטן של אמירות חסרות חן כמו "שיהיה לך ערב טוב", אמירה שאין נותנים בה את הדעת בשום שפה, וכזאת שאין בה כל עומק תרבותי גם בשפות אחרות. וכשיש, זוהי הברקה של אדם אחד שאומצה על ידי שומעיה. הברקה שנהנים ממנה כששומעים אותה לראשונה, ודי. זה מה שחסר לה? רפרטואר חקיינות רחב יותר בין שכניה? הטקסטים המשעממים עד דמעות שממלמלים שוב ושוב בחברות המסורתיות? יש תרבות חופשית בינלאומית (אני מאמץ את חלופתה של הגברת דליה ל"חילוני"), גווניה שונים בכל מקום וניכר בהם ניחוח העבר הלא רחוק, אך עודנה אחת. זו תרבות שבה כל אדם מאמץ אל ליבו את יצירות ומסגל לעצמו מנהגים לא לפי המסורת של שכניו, אלא לפי טעמו שלו. זו תרבות עשירה יותר, שמולידה מגוון רחב יותר של אנשים בבניין דירות בודד משהיית מוצא בעיר שלמה לפני מאתיים שנים. אפשר רק לקוות שהייתה זו המחלה הנפשית שהתעוררה בה שהסתירה מפניה את העושר הנפלא, ולא עיוורון מולד. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. לי נראה שהיא קוננה על שני הדברים גם יחד - חוסר תרבות, וולגריות - וחוסר "נוסחאות קבועות" בשפה. ומהי אותה "תרבות חופשית בינלאומית" שאתה מדבר עליה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פלורליזם. איפה אתה חי? אתה לא יושב בסלון על כורסה איטלקית וצופה ב"סקס והעיר הגדולה" בטלוויזיה היפנית שלך בזמן שאתה מנגב חומוס עם באגט? הסופרים החביבים עליך פחות מגוונים? הסרטים? המוסיקאים? הוגי הדיעות שמדברים אליך? אם כן, זה לא קריטי לטיעון שלי. אולי יש הטעם שלך נכנס במלואו לנישה אחת בלי להשאיר שארית, אבל אתה עדיין חי בשלום עם אנשים שונים לגמרי. אני לא כמה לתבניות, וגם לא מתלהב במיוחד מהעושר המופלג של "have a good day" (העברית אכן דלה בהשוואה לאנגלית, אבל לא כאן זה מתבטא). זו לא תרבות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופס | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראה, אין לי כורסא איטלקית (אבוי...), אינני צופה ב"סקס וכו"', חומוס עם באגט? נו, באמת. פיוז'ן לא מדבר אליי. כל השאר - טוב, זה הולך. מאידך גיסא, לתבניות (גם אם אינני מאוהבת בהן במיוחד) יש כמה יתרונות בולטים. למשל, מי שטוען (ויש כאלה, מניסיוני המר) שקללות וצעקות הן "אוטנטיות" יותר ולכן יש לקבל אותן, במקום איזה דיבור תרבותי סביר - ה"אוטנטיות" שלו לא מעניינת אותי ולא אמורה לבוא על חשבוני. ולחילופין, אנשים חילוניים רבים מתקשים למצוא מלים הולמות בשעת צער או אבל. הם יכולים להתלבט שעות מה יהיה "נכון" לומר בשמחות (אולי אין טעם לברך ב"שנה טובה" כשברור שהיא לא יכולה להיות ממש טובה...) וכיו"ב. ולא כל אחד הוא די יצירתי להמציא ניסוחים טובים משלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה ההבדל בין "שנה טובה" לבין "בוקר טוב" או "יום טוב"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל הוא בזה ש''בוקר טוב'' או ''יום טוב'' אנשים כבר מזמן הפסיקו לומר. אבל בראש השנה או בימי הולדת עדיין מרגישים פה ושם צורך לברך באיזה אופן... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכוונה היא שאנשים כבר לא אומרים "בוקר טוב" לזרים מוחלטים ברחוב, או לזה שאנשים לא אומרים "בוקר טוב" לחברים שלהם? כי די ברור שהשני פשוט לא נכון (ובאשר לראשון - למה אני רוצה בעצם שיגידו לי "בוקר טוב" המוני אנשים שאני לא מכיר?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, תראה - אני לא פוגשת הרבה אנשים בבוקר, אז אולי אני ]פשוט לא יודעת... אבל בדרך כלל לא אומרים לך "היי" במקום? או "אהלן"? ולא פגשת אנשים שיש להם ממש בעיה לברך אותך לחכים תוך שימוש בנוסחה קבועה - גם אם הם לא מוצאים מלים טובות/מעניינות שלהם לברכה? אני פגשתי. לפעמים זה מאוד מעצבן. כמו למשל, חברה ש"ברכה" אותי ליומולדת בסגנון "שהחיים שלך לא יהיו פחות טובים משל הורייך". אני זוכרת את זה כקללה איומה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה הבעיה? מספיקה נוסחה אחת (וגם היא יותר מדי מבחינתי, אבל זה נושא אחר כבר), כמו "מזל טוב", ועוברים לדבר על משהו מעניין יותר בלי לבזבז יותר מדי זמן. נוסחה אחת, חמש או עשרים, הן כולן מאבדות כל משמעות ועניין מהר מאוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''נוסחה'' אחת מספיקה - ולטעמי היא לא יותר מדי - אבל בדיוק הסברתי שאנשים שמרגישים ש''נוסחאות'' זה לא בשבילם יכולים לעצבן במיוחד, אחרי כל המאמץ האידיוטי שהם משקיעים בלהיות ''מיוחדים'' או ''אמתיים'' או ''אוטנטיים'' או מה לא... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שאנשים יכולים להמציא נוסחאות שלא לרוחך, הם יכולים גם לאמץ אותן. חיפוש קצר בגוגל של כל ביטוי נפוץ באנגלית יעלה הודעות מתאימות מבלוגים של אנשים שסולדים מהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון מאוד, לצערי. כי הנוסחאות היותר ''כלליות'' התקבלו, בעצם, משום שהן בדרך כלל (לפחות במשמעות הראשונית של המלים) מתאימות ביותר. חוץ מזה, ראה תגובתה של ברקת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרסומת עצמית (מתבקשת): http://www.notes.co.il/aviva/536.asp | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרסומת מתבקשת מאוד. דייקת בהחלט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. קללות אינן החלופה היחידה לתבניות "תרבותיות". 2. סלנג שמורכב, בין השאר, מניבולי פה, יכול להיות עשיר לא פחות משלל ה"שיהיה לך יום נחמד/מצוין/טוב/מעניין/קל" הנ"ל. 3. למה חייבים להגיד משהו כשאין מה? חיוך ולחיצת יד מעבירים פחות מהמסר של "אני שמח להיות כאן איתך / אני משתתף בצערך"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. נכון מאוד. נתתי דוגמא מסוימת מהחיים, זה הכל. 2. סלנג שמורכב מניבולי פה יכול להיות מאוד עשיר, אבל מאוד לא נעים. 3. מצדי - לא הכרחי לומר משהו כשאין מה (אם כי בהזדמנויות מסוימות - זה בכל זאת מתבקש). הבעיה מתחילה כשאדם שאין לו מה לומר מחליט שהוא חייב, בכל זאת לעשות זאת - אבל ב"מלים משלו", והוא לא די חכם/רגיש כדי להמציא מלים רלוונטיות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |