 |
|
 |
||
|
||||
 |
נאאאא. אם כבר מקומות ספציפיים, אז איידפיורד, נורבגיה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי הצהרה כזאת אתה מתבקש להציג תמונות ו/או לתת תיאור משכנע! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מצאתי אף צילום שעושה צדק אמיתי למקום. מה שמיוחד הוא לא הנוף בנקודה אחת בלבד, אלא המכלול: מקום המפגש של נהר מים מתוקים, לשון של הים הצפוני (פיורד), והרים. הכל טורקיז (הנהר), כחול צלול (הפיורד), ירוק ולבן (ההרים). מפלים, מדשאות, קהילה קטנה ושלווה תהומית. כמה תמונות (שכאמור, לא עושות למקום צדק): |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר בהחלט לראות שהתמונות לא עושות צדק עם המקום. חבל, כי באמת הרושם הוא ששם מקסים. אתה לא אוהב לצלם? ואגב הקהילה הקטנה הזאת נחמדה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אוהב לצלם, אבל אני בעיקר צלם גרוע. התמונות שלי לא עושות צדק רב יותר עם המקום (לא בהרבה, בכל אופן). את הקהילה לא זכיתי להכיר לעומק. אם הנורבגים שכן הכרתי הם דוגמה, אין מה לדאוג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה על החשדנות, אבל היית שם בחורף? יצא לי פעם להיות בקופנהאגן כמה חודשים. הגעתי בתחילת אפריל, ומכרי שיבחו אותי על הבחירה ב"עונה היפה ביותר לבקר שם". ארבעה חודשים ירד שם גשם שוטף, פרט ליומיים במאי. ביומיים האלו שהשמש הבליחה, זכיתי לראות את תושבי ( ובעיקר תושבות) העיר, שוכבים על הדשא חשופי חזה ונהנים מהשמש שקפחה בעוז של 22 מעלות. אחר כך חזר הגשם הניצחי ואפף אותנו. כדי לשמור על שרידי השפיות שנשארו לי (ידוע שחשיכה תמידית גורמת לדיכאון), הקדמתי את חזרתי ארצה בחודש שלם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי שם באמצע הקיץ. היה גשום לפרקים. ברור לי שזה מקום לבית-קיץ בלבד. בדרך לשם, בצידי הכבישים נעוצים מקלות גבוהים מדי כמה מטרים. לקח לנו זמן להבין שהמקלות נועדו לאפשר את מציאת הכביש כשהוא מכוסה בשכבת שלג נדיבה. בפניות, המקלות צבועים באדום בוהק; אתה מאוד לא רוצה לפספס שם פניה, עם התהום הפעורה ממול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז הנה אחת מהאי המדובר (אבל בלי קוקוסים) העלמה עפרונית, שכחה לגמרי מהדיון הזה ומשועשעת. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |