|
||||
|
||||
מלגה שסטודנט מקבל מתורם, היא מתנה. מלגה שסטודנט לתואר שני או שלישי מקבל מהאוניברסיטה עבור הסכמתו לשמש כ"סגל אקדמאי זוטר", "מורה נלווה", "אסיסטנט" או "מתרגל" היא משכורת ככל משכורת אחרת. אבל האוניברסיטאות החליטו להתחכם, וקראו למשכורת הזו בשם "מלגה", מסיבות מס ידועות. בעצם הרעיון לא רע. גם אני אפתח מפעל (נניח מפעל טקסטיל), שבו אין עובדים כלל אלא רק מתמחים קבועים. כמו כל אומנות חזותית, גם את אומנות התפירה יש ללמוד במשך כל החיים. למימון הלימוד האינטנסיבי, אני אפתח רשת של אגודות ידידים בערים הגדולות, אשר יקראו "רשת ד' את ד' – מוצרי אופנה בע"מ", שחבריה (הצטרפות עם כרטיס חבר בשיתוף חברת אשראי גדולה) תורמים כסף עבור מלגות קיום לסטודנטים המתמחים. כך יקיימו את עצמם כל הסטודנטים, עד לסיום לימודיהם (גיל 60 לנשים וגיל 65 לגברים). בתמורה לתרומתם הנדיבה, התורמים יקבלו לחזקתם עבודות גמר של הסטודנטים, לפי בחירתם. בהמשך, אני שוקל לפתוח אגודות ידידים דומות ברחבי העולם. כמוסד לימודי מפואר בישראל, תוך מספר שנים אצפה לקבל תמיכה והכרה משרד החינוך והתרבות (או לחילופין ממשרד התעשיה והמסחר). לאחר קבלת ההכרה, אפשר להפנות חלק מהכספים להטבת תנאי הסגל האקדמאי הבכיר המוסד. סגל זה יכלול רק אותי ואת בני משפחתי הקרובים, ע"מ למנוע שיתוק הפעולה האקדמאית התקינה עקב פוליטיקה פנימית, כפי שקורה במוסדות אקדמאים פחות רציניים. כמוסד אקדמאי ללימוד אומנויות הטקסטיל, לא מתקיים ביני לבין הסטודנטים יחסי עובר ומעביד. על-כן, כאשר פעילות המוסד מצטמצמת בימי הקיץ, אינני מפטר את הסטודנטים. הם פשוט לא מקבלים את המלגה כאשר הם יוצאים לחופש. כאשר סטודנט מחליט לפרוש, הוא לא יקבל שום פיצוי כספי, כי הוא אינו עובד. כאשר סטודנט משלים תשע וחצי שנות לימודים, אשלח אותו לחופש קצר, מספיק בכדי למנוע ממנו את הקביעות. |
|
||||
|
||||
כסטודנט מחקר אני מודה שאני בבעיה מול הצעד המוצע. נכון שהמלגות ושיטת המינויים שמוציאה האוניברסיטה לעוזרי ההוראה היא במידה רבה התחמקות מחובה לתנאים סוציאליים נאותים למי שמניעים את המחקר האקדמי קדימה. מצד שני, כדאי לשים לב, ההחלטה היא למסות את המלגות, לא להפוך אותן למשכורת. כלומר, נמשיך לסבול מאותן זכויות סוציאליות בעייתיות, אבל נשלם מס-הכנסה גם על החלק ה"מלגתי". חשוב יותר. בתחום העיסוק שלי - פיזיקה, כמו בתחומי עיסוק מדעיים אחרים, ההחלטה להישאר באוניברסיטה ולהעדיף עבודה כעוזר הוראה כרוכה בויתור על משכורת גבוהה באופן משמעותי שניתן להשיג מחוץ לאוניברסיטה. העובדה שרוב ה"שכר" שאנחנו מקבלים היה, עד כה, פטור ממס צימצמה מעט את הפער. נדמה לי שבמצב הנוכחי רבים מאלה שיכולים להרשות לעצמם, ימצאו עבודה מתגמלת יותר מחוץ לאוניברסיטה במהלך לימודיהם לתואר שני\שלישי. המחקר עצמו לא ייפגע, אבל מערך ההוראה המסתמך על מתרגלים ומדריכי מעבדות מהסגל הזוטר יספוג מכה קשה. ברור לי שתקציב האוניברסיטה לא יכול להתמודד עם משכורות של חברות היי-טק (כן, גם היום). לכן השיטה הקיימת, היא בסופו של דבר סוג של פשרה בעייתית, המאפשרת את המשך התפקוד של האקדמיה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |