 |
אחרי שהקשבתי לדיסקים נזכרתי שעשיתי טעות, ואני חייב להוסיף תיקון למען הדורות הבאים.
ההפקה המחשמלת של זאמבלו עברה רק לשיקאגו ולא לניו יורק. הבימוי בניו יורק הוא של דיטר דורן, שהתקבל לא רע אל ידי הקהל, אבל אני לא כל כך אהבתי אותו. הזמרים הופיעו פתאום יש מאין דרך דלתות נסתרות, והבמה היתה זרועה במיניאטורות של סוסים, חיילים ושאר חפצים, אני כדי להעצים את דמותם של טריסטאן ואיזולדה. השירה של איגלן והפנר היו כמובן שלא מהעולם הזה.
(קראתי שלפני שנים זאמבלו ביימה בניו יורק את לוצ'יה די למרמור והקהל הגיב בקריאות בוז.
אופרה של וואגנר שכן התקבלה בקריאות בוז היתה לוהנגרין שרוברט ווילסון ביים בניו יורק, בכיבובם של דבורה ווֹייט ובן הפנר. בנוסף לתפאורה המוזרה שכללה קורות זויתיות שמוארות בצבעים שונים, כנראה כדי להתאים לרגשות המוסיקליים, הוראות הבמאי לזמרים והזמרות גבלו בגיחוך. ווֹייט והפנר הם אנשים גדולים אבל בתנועות האיטיות שלהם על הבמה הם נראו כמו "אוניות ענק ששטות לאט בים," התאור הזה נחרת בזכרוני. הסיגנון של ווילסון הפך את הזמרים והזמרות לדמויות ענק הקופאות על מקומן, עם תנועות ידיים איטיות להחריד, שהפך דרמטיות לגיחוך.
התמונות היחידות שמצאתי דורשות הרשמה, ואפשר לראות אותן רק דרך גוגל.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש