בתשובה לאלכסנדר מאן, 16/08/01 0:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
קיימת סכנה שבמצב כפי שאנו נתונים היום תוחרש גם ביקורת קונסטרוקטיבית, וטווח זכרוננו יתקצר לכלל ארועי אותו יום, למעין קלידוסקופ של דימויים קצרים. אובדן הפרספקטיבות הינה בעיה ממשית במצב שניתן לכנותו א-טליה (מלשון טלוס -תכלית, כלומר היעדר תכלית), במצב הנחסם באופן דינמי, כשהצד שכנגד חותר בתבונה לסכל כל דומי של התקדמות - ולחשקנו עוד ועוד הן במישור הקהיליה הבין לאומית והן במישור הפאן ערביות ששנים רבות היתה רדומה. כך, הדיון עשוי לגלוש ללופים ומעגליות חסרת מוצא ולקרוס לבסוף לסטראוטיפיות, סיסמאות, ונחרצות אמיצה כביכול אך שגוייה, כתחליף להתעמקות בתהליכים. כל הנחרץ -יגבר, האמירה הקצרה בטון סמכותי תזכה לתוקף מדומה רק בכוח היותה כזאת, כלומר עצם אקט התווית הכיוון, כל כוון, במצב של א-טלייה ואקלקטיקה. עלינו לשחות כנגד הזרם במידת מה להציג ביקורת הוגנת במישורים חברתיים וכלכליים, שאינה גולשת לכלל גימיקים מהדהדים. יתכן שדווקא העשייה המושכלת - הרצופה, הענינית והמובנית - מכרעת עתה אם ברצון חברתנו להתקדם, ולייצר מוסדות ומערכים יעילים, בראש וראשונה (למשל במישור התחבורתי, למשל במישור המשפטי ועוד ועוד). רוצה איכותיות, קדמה וגילום מושכל/רוחני בעל מורכבות גבוהה של מערכים ומוסדות שונים? הבטח קודם כל 1) יעילות 2) זמינות מספר אלטרנטיבות להשגת אותם מטרות קצה. כאן יש כבר סובסטנס להתחיל ממנו. ולעזאזל, שהמטרה של כל אדם תהיה פשוט לשאוף לעשות את הדברים טוב, תוך עניניות זורמת המנותקת מחגיגיות מילולית/רטורית. כן, שיחנכו לכך את הנוער. זה מטהר יותר מכל דבר אחר. נאיבי ואלמנטרי ווטסון. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |