בתשובה ליעקב, 18/08/05 16:15
 |
|
 |
||
|
||||
 |
פרופסורים אינם עובדי מדינה. חברי כנסת (וגם שרים וגם שופטים) בודאי שאינם עובדי מדינה, לפחות לא במובן של civil service, אלא נציגים נבחרים. השאלה של מעורבות רבנים בענייני מדינה וגבולות הציות היא שאלה קשה וסבוכה ודורשת התיחסות רצינית ולא פרובוקציות. יש מדינות (ארה"ב וצרפת) שבחרו בהפרדה גורפת (השיטה העדיפה בעיני) ויש כאלו שלא (בריטניה, גרמניה). פרובוקציות הם בעיני טענות כמו גזירת גזירה שווה בין מדינת ישראל החילונית הדמוקרטית לבין המצב בגרמניה הנאצית. טענתך היא טענת "עוילם גוילם": ישראל, הקומוניסטים והנאצים הכל היינו הך. מבלי לרדת לחקר ההבדלים המדוייקים בין דמוקרטיה לעריצות, צריך להיות ברור לך שיש הבדל בעמדה המוסרית של אזרח מול שלטון דמוקרטי ומול שלטון עריצות. לאזרח בדמוקרטיה יש את החובה לציית למדיניות שאינה טובה בעיניו משום שהוא יודע שתהיה לו הזכות להביע את תמיכתו במדיניות הפוכה באופן דמוקרטי ע"פ החוק. לאזרח העריצות אין את האופציה הזו ולכן גם לא את החובה האמוסרית לציית. הדרישה שאיש דת אנטי-ממסדי לא ימצא את פרנסתו במוסדות המדינה היא דרישה הגיונית במשטר דמוקראטי ומהתלה במשטר עריצות (ומכאן לך וטען שישראל היא שלטון עריצות ...). בנוגע לטיעון שלך גופא: הזיהוי שלך בין אנשי רוח לבין אנשי כנסייה לא הוכיח את עצמו בגרמניה. להיטלר היו חיכוכים לא מעטים עם הכנסיות (בעיקר בגלל פעילות ותעמולה של נאצים ראדיקלים יותר מהיטלר. כן היה גם דבר כזה: רוזנברג, שטרייכר, שטראסר). אולם בגדול ולאורך זמן הוא הסתדר איתם יפה. פון-פאפן אפילו סידר לו קונקורדאט עם הותיקן ב-33. היו כמרים בודדים שנכלאו במחנות ריכוז ונרצחו. אחד מהם אפילו ערך תפילה למען היהודים. אבל בגדול היחסים התנהלו בשופי ונחת. אנשי רוח של אמת התגלו דוקא בקרב שנואי נפשך, הקומוניסטים ואנשי התרבות החילונית: תומס והיינריך מאן, ברכט, קורט וייל, מרלנה דיטריך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1) כולם ממומנים על ידי המדינה. גם רבנים אינם עובדי מדינה, הם נבחרים. 2) רבנים אשר מוגבלים במה שהם אומרים אינם מתפקדים כרבנים. 3) איני יודע מה פירוש מעורבות רבנים. הרבנים במדינת ישראל מביעים את דעתם. זו זכותם כמו שזו זכותך. בעצם זו חובתם. איני מבין מה מסובך כאן. אם אינך רוצה לממן רבנים אשר מביעים דעתם נגד השלטון אז כדאי שתתמוך בעמדתי שהמדינה לא צריכה לממן ו/או לנהל שום דבר שאינו שייך לתפקידו. 4) עזוב פרובוקציות. ישראל אינה דומה לגרמניה הנאצית ולא לרוסיה הסובייטית. אבל מדינה אשר סותמת פיות היא בדרך. 5) לאזרח בדמוקרטיה יש חובה לציית למדיניות שאינה נכונה בעיניו כל עוד היא בגבולות הלגיטימיות בעיניו. אסור לו לציית למדיניות לא לגיטימית. עקרון זה נשבר השבוע וזה מסוכן מאוד. כפר קאסם יכול לקרות בקלות שוב במדינת ישראל וכדאי שנפעל כדי למנוע זאת. זאת סכנה הרבה יותר גדולה מהסכנה שהמדינה לא תצליח לשדוד את הבתים של אזרחיה. 6) הדרישה שאיש דת אנטי-ממסדי לא ימצא את פרנסתו במוסדות המדינה היא דרישה הגיונית במשטר דמוקראטי בדיוק כמו שהדרישה שפרופסורים אנטי ממסדיים לא ימומנו על ידי המדינה וכתבים אנטי ממסדיים לא ימומנו על ידי המדינה. אם לא מממנים את כל הרבנים, כל הפרופסורים וכל הכתבים זה מצויין. אני בעד. אבל לממן את אלו ולא את אלו זו גזלה בדרך לעריצות. ופרס ישראל הוא תועבה. 7) אני משאיר לך את ההתעסקות בגרמנים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |