בתשובה לדובי קננגיסר, 16/08/01 11:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הכוונה שלי ב''אלטרנטיווית'' היא לא, חלילה, למתלהמים ולעילגים ב''אינדימדיה'', אלא לאמצעי תקשורת אשר, להבדיל מכל העיתונים והתקשורת האלקטרונית בישראל, אינו מחוייב לבעלי הון או לפוליטיקאים. מחוייבות זו, כלומר הצורך להשיג רייטינג או לרצות את העסקן שמחזיק בידו את הג'ובים, מניעה את התקשורת ה''קונוונציונלית'' לפרסם דעות בנאליות ומשעממות ולהיזהר מקיצוניות כלשהי. אילוץ זה אינו קיים ב''אייל'', ולכן רק חבל יותר שרוב הדעות שמושמעות בו בנאליות ומשעממות אף הן. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"אם התאוריה אינה מתאימה למציאות, סימן שצריך לתקן את המציאות". זה מה שעולה מדבריך. אתה אומר שהדעות בעיתונות נובעות ממחוייבות לבעלי הון ופוליטיקאים. והנה לך כתב עת שאין לו שום מחוייבות לאף אחד, ועדיין אותו סוג דעות מגיע לפרסום. האם יתכן שזה משום שאלו הדעות הקיימות בחברה באמת? היתכן שהמיינסטרים מקיף את מרבית הישראלים? כנראה שכן. לא רק בגלל האייל (שהוא מדגם מאוד לא מייצג). פשוט הבט סביבך. מרחב הדיון הציבורי הוא די מוגבל - ולטעמי, טוב שכך. אני לא אוהב קיצוניות. מצד שני - גם אתה לא בדיוק מטריח את עצמך לכתוב מאז אותו מאמר אומלל שהוכח כלוקה בחוסר אמינות מצערת (ומביכה עבורי כעורך). לא סתם שלא כתבת - המאמר ההוא, כך אמרת, היה ראשון בסדרה. סדרה קצרה, הייתי אומר. שנאמר: הפוסל במומו פוסל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם הערתך השניה, לגבי העובדה שאני איני כותב. מדובר בחוסר משמעת (וגם בחוסר זמן), והאשמה היא כולה שלי. לגבי הדעות בחברה הישראלית, אלו ברובן מבוססות על עמדות אנשי התקשורת. כך, לדוגמא, אם אני אומר משהו ואם נחום ברנע יכתוב אותו דבר, סביר להניח שברנע ישכנע הרבה יותר אנשים. אמצעי תקשורת דוגמת ה"אייל", שאינם חייבים לדבוק במיינסטרים, צריכים לעשות יותר על מנת להציע גיוון בשוק הדעות הישראלי. שוק? אולי פיצוציה. אילו הייתי במקומך - עורך ראשי הרי צריך גם למצוא חומרים, לא רק לתת כותרות לכתבות שמגיעות אליו - הייתי מחפש את האנשים שמסוגלים לתת את הגיוון הזה. הם לא חסרים. במוסד בו אתה לומד יש די הרבה, למרות שאני בטוח שאתה והם לא ממש מוצאים מכנה משותף. בנוגע לאמינות המאמר האחרון שפרסמתי ("מיפוי הבתים"), הרי שנתתי בידך את כל הכלים לאמת את הסיפור בעצמך, ואפילו להפיק מכל העניין דיווידנד אישי (זוכר את "כל הזמן"?). האם עשית משהו בכיוון? אני בספק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז לדעתך אני צריך להתעלם לגמרי מדיעות מיינסטרים באייל, כי יש מקומות אחרים בהם הן מקבלות במה? לא מקובל עלי. אני פונה לעיתים מזומנות לאנשים ומזמין אותם לכתוב מאמרים לאייל. חלקם מבטיחים לעשות כן, ולא תמיד מקיימים, חלקן דורשים תשלום, שאין ביכולתי לתת להם, חלקם מתחמקים וחלקם פשוט מסרבים. אולי הצורך בהתבטאות מפעם בליבם של אנשי הימין יותר מאשר בליבם של אנשי השמאל, מה אני אגיד לך. נכון, נתתי בידי את הכלים, ואני חקרתי מעט בנושא, והגעתי ללא-כלום מזהיר. מכיוון שאתה בעצמך הודית שהפגיעה בנפש עליה דיברת לא הייתה ולא נבראה, ומכיוון שמערכות העיתונים, מה לעשות, לא יפרסמו כתבה נרחבת על כך שחיילים הפריעו את מנוחתם של פלסטינאים (קומון נולדג'), הפסקתי את הבדיקה בעניין. קשה להסתמך על מקור שאומר "לא יודע, בעצם, אולי לא נהרג שם אף אחד..." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העובדה המצערת היא כי גיוון הדעות ב"אייל" הוא מינימלי. יש שניים-שלושה כותבים שהם שמאלנים, כמה ימנים מובהקים, כאשר כל השאר מחזיקים פחות או יותר באותן דעות "מרכז" (הלא מציאותיות קצת, לטעמי). הדיון עצמו הוא מרענן, אך קשה לנהל אותו כשלאף אחד אין יומרה להתמצא בעובדות. הנכס היחיד של ה"אייל", למעשה, הוא ערן בילנסקי, שכן מציג את הדברים בצורה שונה מהמקובל. לגבי הסיפור: עם מי בדיוק חקרת? עם דובר הישוב היהודי בחברון? אמרתי לך את שמותיהם של שני עיתונאים פלסטינים, כאות'ר סלאם וסאלם אבו צאלח. האם הטרחת עצמך לדבר עם מי מהם? בכל מקרה, בטעויות שלי בנושא אני כבר הודתי. פטמה אבו-רמילה נהרגה אמנם במקרה אחר, חשוב לא פחות בכך שהוא הראה את הנהלים שחיילי צה"ל עובדים לפיהם. אבל להגיד שהעובדה שאלפי פלסטינים הוצאו מבתיהם וצולמו, לילה אחר לילה, רק כדי שלשב"כ יהיה מאגר מידע טוב יותר, היא לא מעניינת? אה, שכחתי, אתה שמאלני מפוכח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסיתי ליצור קשר עם שני העיתונאים שלך, והם מעולם לא חזרו אלי, למרות מספר נסיונות. העובדה שצה"ל וגו' היא אולי מעניינת לך, אבל היא לא מעניינת את עורכי העיתונות. אני עיתונאי מפוכח. לגבי האנשים באייל - זה מה יש. אולי הגיע הזמן שתכיר בכך שאלו הדעות שיש בישראל, פחות או יותר בחלוקה הזו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במערכת "אלחיאת אלג'דידה" נותנים את מספר הפלאפון של סלאם. זו ממש לא בעיה ליצור עימה קשר. אבל ניחא. ומאיפה אתה כל כך מכיר מה מעניין ומה לא? "כל הזמן" כבר פירסם כתבות על דברים הרבה פחות דרמטיים. ובכלל, באיזה עיתון אתה כותב שצברת כל כך הרבה ניסיון ופיכחות כעיתונאי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה אומר ומה אגיד - אני לא הצלחתי לתפוס אותה, והיא לא השיבה להודעות שהשארתי לה. אני עובד, להזכירך, במערכת עיתון. מעבר לכך, באותה התקופה, הייתי בקשר עם כתב מסויים, בקשר לנושא הזה, ובעקבות שיחות עימו, וכשהצגתי בפניו את המידע שהיה בידי, הסכמנו שהחומר כפי שהוא לא ממש מבשר טובות. מצד שני, הוא לא היה מהארץ, אז לך תדע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה עובד ב- Financial Times, אם איני טועה? עיתון יבש למדי, למרות שהוא כן מכסה נושאים כלכליים בצורה טובה. על כל פנים, עבודה בו (מה אתה עושה שם, אגב?) בוודאי שאינה מעניקה הכשרה טובה לאבחן מה 'מעניין' בעיתונות הישראלית. שלא לדבר על כך ש"כל הזמן" הוא מקומון, ומקומונים לוקחים כמעט הכל. אגב, באיזה כתב מדובר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הממם. מה שכן, לא הזכרת מה התפקיד שלך ב- FT (חוץ מ'עיתונאי'). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמרתי שאני עובד בעיתון. לא אמרתי שאני עיתונאי בו. מן הסתם, הפיננשל טיימס לא מעסיק כל סטודנט שטייל לו אל תוך משרדיו ככתב. אני עובד כעוזר מערכת, וככזה עובד בשיתוף פעולה הדוק עם שני הכתבים והעורכת בדסק הישראלי. עבודתי, לפני שתשאל, היא איתור מידע, תחקירים בסיסיים, וביצוע ראיונות (בעיקר עם מי שאינו דובר אנגלית. למשל דובר משרד העבודה והרווחה - כמה עגום...). עוד מידע כלשהו שאתה זקוק לו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אתה מקפיד להתייחס לעצמך בתור עיתונאי, ולכן הנחתי שתעסוק בתפקידי כתיבה או עריכה כלשהם. הכתבים הם ראלף אטקינס וג'יימס דרומונד, אם איני טועה? הם בין הכתבים הזרים היותר טובים שמוצבים כאן, למרות שסוזאן גולדנברג ווירג'יניה קווין מה'גרדיאן' הן טובות קצת יותר. האמריקאים, כרגיל, מצטיינים ברדידות שלהם. לגבי דובר משרד ההעבודה והרווחה, הוא הרי מינוי של בניזרי. אין סיבה להניח שהוא ידע אנגלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עיתונאי בשאיפה, אני כיום במגעים כדי להתחיל לכתוב כפרילנסר בכתב עת אמריקאי מסויים (שעוסק בהיי-טק, מן הסתם), וכמובן - יש את האייל. הכתבים בארץ הם ראלף אטקינס (שנכנס לא מזמן לתפקיד. לפניו הייתה ג'ודי דמפסי שמוצבת כיום איפשהו בבריסל, אני חושב) ואבי מכליס (שעוסק בעיקר בנושאי כלכלה). ג'יימס דראמונד הוא הכתב במצרים. כרגע הוא נמצא בישראל (בחדר הסמוך, ליתר דיוק) עקב חופשה של שני הכתבים שלנו כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, כבר התקשרתי בעצמי למערכת של ''אלחיאת אלג'דידה'' בעזה, והם כמובן נתנו לי ללא שום בעיה את מספר הפלאפון של כאות'ר סלאם. הוא מועבר אליך ברגעים אלו באי-מייל. זה לקח לי, אגב, בדיוק שתי דקות. מוזר שלא השגת אותה בעצמך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה איתך. *היה* לי את מספר הטלפון. היא לא הייתה זמינה בכל ההזדמנויות שהתקשרתי. הודעות שהשארתי לה לא זכו לתשובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התקשרתי אליה והיא היתה זמינה עכשיו. אבל עזוב, מיצינו. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |