בתשובה לנעם טל, 17/08/05 3:16
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מבין את התחושות הקשות שלך ושל האייל הקודם -הסובל. אני מאד לא אוהב את ההתנשאות שלך על מה שאתה מכנה "שמאל ניהיליסטי". עם כל הכאב, אינך מנסה להבין את תחושות אנשי השמאל למיניהם (ויש כל מיני אנשי שמאל). לא מהיום אני חש את ההתנשאות של הציונות הדתית לאומית עלי. אני ריק, ניהיליסטי, העגלה שלי ריקה, לעומת זאת ישנה אהבת הארץ, עובדי אדמה בשטחי מולדת משוחררים וכד'. האייל רק מדבר על אנשי השומר הצעיר. הוא לא כל כך דיבר עם אנשי השומר הצעיר. לא אתה ולא הוא, לא מתייחסים לתושבי רצועת עזה כאל אנשים. רק העליתם על נס את ההתיישבות, הפרחת החולות וכד' . את המחיר אינכם מייחסים לעצם קיום ההתיישבות הזאת. המחיר של השמירה על ההתנחלויות -גם לגבי החיילים וגם לגבי הפלסטינאים בעזה. הריסת עשרות אלפי בתים, פינוי אנשים מעכשיו לעכשיו. אף אחד לא כאב איתם. הם היו צריכים לצאת- אחרת הבולדוזר היה מוחק אותם ואת הבית. הבעיה היא שבשבילכם הם בכלל אינם אנשים. המספר הרב של קצינים וחיילים מהציונות הדתית לאומית איננו בא מן האויר; יש לאורך זמן הצבעה ברגליים של ציבורים שאיכלסו פעם את היחידות הקרביות- כולל השומר הצעיר. הצבעה ברגליים זאת איננה בגלל ריקנות האנשים, אנא אל תתנשא עליהם. נסה לרדת לעומק השינוי העצום הזה. גם באופן תת מודע החלו הרבה אנשים להרגיש שזו איננה המלחמה שלהם. זו המלחמה על ההתנחלויות. לתחושות העמומות שהם מבטאים אתם קוראים ניהיליזם, התרופפות מוסרית ועוד כינויים שטחיים שאינם תורמים מאומה. אתם תיארתם בתמונת ראי את היחס שלכם לאותם"ניהיליסטים" כשתארתם כיצד הם רואים אותכם. אני מאד מודה לכם על שאתם רואים בי אח מפגר. ראיה שחצנית ומתנשאת זאת היא שורש הבעיה. היא לא התחילה עכשיו. אבל כמו שכתב מישהו- טיפסתם על כולם כשעליתם למעלה- עכשיו אתם פוגשים אותם ברדתכם למטה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שיאשימו אותי בשנאה עצמית, בהלקאה עצמית, ביפי נפש וכד'. מה שאני מבקש הוא להבין את המילה "רגישות"- לכ עומקה; רגיש איננו אחד שנפגע בקלות או שעבר טראומה ולכן צריך לנהוג בו בהתחשבות. רגיש הוא אחד שרגיש לזולת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום לך איציק, ותודה על התיחסות עניינית ומעוררת כבוד. התחושות שלי נובעות מהכרות של השמאל התל-אביבי. הכרות בת יותר מעשור במהלך לימודי באונ' ת"א מתואר ראשון ועד שלישי. מהפגנות הסטודנטים, מאבקי הסגל הזוטר, במסגרת תפקידי כדובר ארגון הסגל הזוטר, בהפגנות נכים, גמלאים ומה לא. תחושתי גם נובעת מהכרותי הקרובה של אדם יקר, איש הומני שאני מכבד מאד למרות שאיני מקבל את דעותיו הפוליטיות. כוונתי לאייבי נתן. (יודע מי זה?). אתה יודע שרק שלושה מבין "חבריו הרבים" טורחים לבקרו?. איפה השמאל המצפוני והאידיאולוגי? איפה אותם אנשים שהצהירו שיסעו איתו בתחילת שנות התשעים להפגש אם אנשי אש"ף אבל התמוגגו וסופו שהוא נסע לבד וגם ישב בכלא לבד. אם השמאל הזה בגד בו למה ניתן לצפות מהם ביחס למתנחלים. דוקא את השמאל הרדיקלי אני מכבד ובמיוחד השומר הצעיר, אנשי חד"ש, והרבה פחות את אנשי מרץ העירוניים. זאת כמובן הכללה אבל אתה יודע למה אני מתכוון. לגבי המחיר הבטחוני של עזה. דורות של גנרלים הצדיקו את האחיזה הבטחונית בעזה. רוב ההתישבות שם נעשתה ע"י רבין ומנהיגי שמאל. זה לא היה פרויקט של גוש אמונים. אני לא מתיימר לקבוע בנושאי ביטחון. מה המחיר שנשלם על הנסיגה הזאת או הרווח שיצמח ממנה היא עניין להיסטוריה שעוד תכתב. הדיון שלנו מנקודת ראותי היא על אופיין של שתי התנועות האידאולוגיות: זאת עם האנשים בשטח והאחרת עם המקרופונים באולפן הממוזג. הציונות השיגה את מטרותיה על חשבונם של הערבים והפלסטינאים. הם משלמים את מחיר התוקפנות מ-1948, ובהמשך את מחיר הפרימיטביות שלהם, השהידים הילודה המטורפת וכל השאר. להבנתי, הציונות נועדה מלכתחילה להשיג את המטרות של העם שלנו, לא שלהם. אין ספק שנעשו שגיאות, אבל הטיעון שצריך לשנות את יעדי הציונות ולעקור התנחלויות צריך לדעתי להתבסס על האינטרסים של העם שלנו ולא על הקשיים של הפלסטינים. (צריך לסייע להם ולהתנהג באופן הומני אבל לא על חשבון האינטרסים שלנו). ושוב תודה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |