בתשובה לדב אנשלוביץ, 13/08/05 15:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כאשר מדובר במתנדבים, יש הגיון רב להסביר להם את הרציונל. כאשר מדובר בחיילים, וכאשר ה''בעד'' וה''נגד'' די מוכרים לכל, ''הסברה'' עלולה להשיג את התוצאה ההפוכה. המממ. כבר אמרתי את זה מזמן (לפני כמה מליוני מיקרושניות). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, לדעתך תפקידו היחיד של חיל החינוך הוא לומר לחיילים שעליהם לציית ציות עיוור לפקודות. לדעתי, החינוך שקבלנו עד כה כל הזמן, גם בבית הספר היה בדיוק ההפך, ובצדק. הגישה שלך איומה ונוראה, ומזכירה לי . . . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חיל החינוך מחנך את החיילים לכל מיני דברים, ובמצב העגום בו אנחנו נמצאים הוא ראה לנכון להדגיש את מה שבעיניו (ובמקרה זה גם בעיני) הוא הדבר החשוב. "ציות עיוור" הוא ביטוי נחמד, אבל "מילוי פקודות" קצת יותר תואם את המציאות, ואם רוצים להשתמש ביותר משתי מלים אפשר להגיד: הערך החשוב הוא שהצבא ממלא את הוראות הדרג המדיני כל עוד לא מתנופף מעליהן דגל שחור. את המנטרה העגומה-אך-הכרחית הזאת שיננתי לסרבני סירוב בשטחים במשך המון שנים בחירוק שיניים, ולא ראיתי המון ימניים שקפצו להעמידני על טעותי. אני לא אחראי על האסוציאציות שלך, אבל הן מעוררות בי גועל נפש, כאותו יהודי יקר שראיתי אתמול בטלוויזיה, קורא במגאפון לחיילי צהל "נאצים". זה שהיצור הנאלח הזה לא נמצא בכלא היום הוא תעודת עניות למדינה שהפקירה את חייליה. בושה וחרפה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |