|
באמת מאמר יפה. מאחר ואני מסכים עם מרבית הדברים שכתב שם יוסי גורביץ', כדאי אולי לציין רק שהפרשנות של כותבת המאמר כאן טלי ו. לדברי המשנה עדיפה בעיני מפרשנותו של יוסי גורביץ'. רבני המשנה נראה שאכן היו פרובינציאליים, והידע הכללי שלהם היה מרוכז סביב נושאים שנגעו ישירות לענייני הדת היהודית (מצד שני נראה שיוסף בן מתתיהו הכהן באופן מפתיע לא היה בקיא גדול בתנ''ך). אבל הטראומה של מלחמות האחים הבלתי פוסקות החל מימי בית חשמונאי ועד החורבן בודאי היתה בתודעתם (כשם שאנו זוכרים את גרוש ספרד ופרעות ת''ח ות''ט). אני חושב שלכותבי המשנה היתה תודעה היסטורית מוגבלת בלבד ולכן הפרשנות של המעשיות הנוגעות ל''שנאת חינם'' כתאודיקיאה (הביטוי היפה של יוסי) היא מופרזת. נראה שמעשיות אלו בטאו יותר מכל את הזכרון הטראומתי של שואת מלחמת האחים. זכרון טראומתי שדוקא חכמי המשנה הם שהשכילו להורישו לדורות הבאים, גם אם לא השכילו להעבירו בצורה מהימנה בגלל מגבלותיהם כהיסטוריונים, ויש צורך להיזקק ליוסף בן מתתיהו על מנת להבין מה בדיוק קרה שם. לא נראה לי גם שהבלטת ''שנאת החינם'' נועדה לטשטש את הסיבה הראשית לכשלון המרד (משיחיות השקר של הקנאים). נכון שרבי עקיבא היה מחסידיו של בר כוכבא, אבל נראה שלא כל התנאים היו שותפים לדעותיו. אאל''ט יש במשנה רמזים לחילוקי דעות בשאלת היחס הנכון כלפי השלטון הרומאי. נושא ''משיחיות השוא'' לא זכה למעמד מקביל לנושא ''שנאת החינם'', פשוט משום שהיה שנוי במחלוקת בין התנאים וגם משום שה''רבנים'' של תקופת המרד הגדול לא היו חלק מן העלית השלטונית ביהודה והיו רחוקים ממוקדי ההכרעה. לעומת זאת הם בתוך עמם ישבו וסבלו כמוהו ממעלליהם של הקנאים והרומאים גם יחד.
|
|