בתשובה להאייל האלמוני, 14/08/05 16:48
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ייתכן, אבל אני מתקשה להבדיל בין סחטנות רגשית ובין מצוקה אמיתית. למשל, אם טובע מנופף את הידיים בייאוש לא תגיד עליו שהוא מפעיל ''סחטנות רגשית''. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש ב"תפילה" הזאת משהו שמזכיר לך מצוקה אמתית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ילד צורח בטירוף...ילדה מתייפחת בבכי... עיניה הדומעות של אמא... מראות של פנים מיוסרות, תמונות של ילדים צועקים" אם השאלה שלך היא האם *מאחורי* התפילה עומדת מצוקה אמיתית, אין לי תשובה חד משמעית בשבילך. אם השאלה שלך היא האם, גם בהנחה שקיימת מצוקה אמיתית מאחורי התפילה, האנשים שבמצוקה *ראויים* לה (בבחינת "בגללם הפלסטינאים סבלו 30 שנה, עכשיו שגם הם יסבלו קצת"), אני מסרב לענות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מראות ה"ילד הצורח בטירוף וגו"' לא הופיעו לעיני הרב בשעת הכתיבה. זה מה שהוא משער וזה מה שהוא רוצה שיראה החייל. הרב גם לא נמצא בעיצומו של תהליך הפינוי בעת הכתיבה (הוא לא "טובע ומנפנף בידיו"). האם הוא חש מצוקה? סביר להניח. האם החייל הוא שאחראי למצוקתו? ממש לא. האם לו עצמו אין כל חלק באותה מצוקה? ודאי שיש. האם, במצב זה, אותה "תפילה" (שאגב כבר שמעתי אי אלה מתנחלים מצטטים אותה בתקשורת בתור נשקם הסודי נגד החיילים) איננה סחיטה רגשית קיצונית ודוחה? לדעתי, הנחלט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך, האם לדעתך לכתוב "אם תראה אדם טובע ומנפנף בידיו ולא תעזור לו מצפונך יציק לך לאחר מכן" זו סחיטה רגשית? החייל רק ממלא פקודות. האם זה אומר שאינו אחראי למצוקת המפונים? שאלה טובה. לדעתי, אגב, התשובה שלילית - מי שאחראים למצוקה הכללית של המפונים הם האנשים שהחליטו על הפינוי בדרג המדיני, והאנשים בדרג הפוליטי שאפשרו אותו - ומי שאחראים למצוקה האישית של אנשים שהחיילים יפנו בכוח הם אותם אנשים שבחרו להישאר כדי שיפנו אותם בכוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על הפסקה השנייה אנחנו מסכימים. לגבי הראשונה - התפילה של אבינר איננה דומה במיוחד לתפילת הטובע שהמצאת. היא דומה הרבה יותר לתפילה שימציא דייר שכיר לבעל ביתו, בנוסח "אם תפנה אותי מהדירה, כשכולי קורס מעצב, וחפיק ברכיים, ביודעך שאצטרך להסתפק עכשיו רק בארבעה חדרים ובקושי ייכנס בהם הפסנתר כנף החדש שלי - וכל זה רק משום שאינני מסוגל לשלם את 700 הדולר שאתה דורש אחרי שקניתי אותו - מצפונך ייסר אותך כל ימיך". אני קוראת לזה סחטנות רגשית חסרת עכבות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם כל מה שכתבת בהודעה שלך, פרט לחלק של ''היא דומה הרבה יותר''. על רמת הדמיון סובב כל הויכוח. אני למשל חושב שהדמיון קלוש, ושהמצוקה של המפונים היא אמיתית, רק שמשתמשים בה כנשק כנגד האנשים הלא נכונים - וכתוצאה מכך לא תמנע ההתנתקות, אבל הרבה חבר'ה מסכנים שמכריחים אותם להשתתף בה יגרמו עם טראומה אמיתית שיכלה להימנע (וכמובן, כל מי שאינו תושב הגוש ומגיע אליו כדי שיפנו אותו הוא איש שפל ועל ה''מצוקה'' שלו לא מדברים בכלל). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |