|
||||
|
||||
שום "עשוי". יישאר. ואגב - מה תורמת לזה ההיכרות עם הרב אבינר? |
|
||||
|
||||
אני מקווה שזה תלוי. לו היית מספר לי שאלמוני שקיבל הסמכה לרבנות מאת עורכי ynet חיבר תפילה מוזרה, לא הייתי יודע לקבוע שהוא לא התכוון לחבר תפילה אלא להעביר מסר. בשביל זה צריך לדעת על מי מדובר. |
|
||||
|
||||
ומה בהיכרותך עם הרב אבינר אומר לך שכוונתו הייתה להעביר מסר? והאם מותר בכלל לחבר תפילה מתוך כוונה להעביר מסר בלבד? |
|
||||
|
||||
מותר לחבר תפילות מתוך הרבה סיבות. אם אדם רוצה, הוא יכול לחבר לעצמו תפילות כל היום. במקרה הזה, תצטרך להאמין לי שהרב אבינר לא התכוון לחבר תפילה; למשל לפי הסגנון והמבנה. כדי שלא לאכזב את הגבירה החשמנית, אני יכול להוסיף שצריך להיות "חילוני גמור" (מאלו שמכירים שתי תפילות - "כל נדרי" ו"יהי רצון שלא אחטט באף בשבת") כדי לחשוב אחרת. |
|
||||
|
||||
אכן. חבר הכנסת רוני בריזון (שינוי) גם הוא כנראה התכוון למשהו אחר בכותבו תפילה זו: שמרי נפשי על שלוותך, על ביטחונך בטוב, על אמונך באדם, על תקוותך לעתיד. עזרי לי לעשות בכבוד ובנחישות את הדברים שראוי וצריך לעשות. אמצי ידי ברגעים של קושי, של ספק, של התלבטות, של חוסר ודאות. חזקיני, נפש אשר בקרבי, להבחין בין טוב ורע, בין אוהב לחנף, בין הגון לצבוע, בין רב לערב רב. ויהי רצון מלפניכן, תעצומות נפשי שלי, שאתגבר על רשעותם של קנאים הממלאים אזני ביללותיהם. שאתייצב בכבוד אל מול שנאתם וקנאותם. שאעמוד איתן בפני רצונם העיוור והאנוכי. שאתמודד בכבוד עם כהני דת, המלבים שנאה כפנחס ומבקשים שכרם במעשי זמרי. שאדע מה להשיב לרשעותם, לעיוורונם, לבוז ולזלזול הרוחשים בליבם לכל מי שאיננו כמותם. הרחיקיני, נפשי, מאנשי הדמים. אלוהים בפיהם, שנאת אחים בליבם, דבש מורעל שפתותיהם. רבנים, דברנים, ברברים ברברנים, מכשפי כישופים ומושכי משיחים. מגלגלי גאולות ומחשבי קיצין, מקהילי קהילות והבל מרביצים. הפרי, נפשי, עצתם וקלקלי רוע מחשבתם. יפתחו עיני מאמיניהם ויראו רוע פועלם. |
|
||||
|
||||
יפה. אתה מייחס דווקא הרבה ידע ל''חילונים גמורים''. אני יודעת שקיימת תפילה בשם כל נדרי - אפילו שמעתי אותה כמה וכמה פעמים - אבל אינני יודעת אותה כלל ועיקר. |
|
||||
|
||||
אלוף פיקוד דרום, דן הראל: "אני חושב שרוב החיילים שלנו ייצאו עם 'שריטה'. כל מי שידפוק בדלת ייקח איתו משהו לשנים קדימה. הוא יזכור את הפנים של זה שעל דלתו דפק. את המבט בעיניים. את האמא עם שני הילדים מאחור". |
|
||||
|
||||
מלים כדרבנות. בשביל הפרופורציה, כדאי לזכור שהרבה חיילים ששירתו בלבנון, ביום הכיפורים, במלחמת ההתשה או אפילו בג'נין ובשכם זכו לצאת עם שריטות עמוקות הרבה יותר. |
|
||||
|
||||
"זכו"? הלם קרב משעשע אותך? על מה הציניות? |
|
||||
|
||||
משעשע? אויה. חלילה. ציניות? אני מניח שלאלוף יש סיבות לצאת בהכרזה כזו, אבל לא ברור לי למה ""אני חושב שרוב החיילים שלנו ייצאו עם 'שריטה'. כל מי שידפוק בדלת ייקח איתו משהו לשנים קדימה. הוא יזכור את הפנים של זה שעל דלתו דפק. את המבט בעיניים. את האמא עם שני הילדים מאחור"" מגיע לעיתון, ומשפטים דומים לפני פעילות מבצעית בצידון או חברון - לא. להבהרה: אני לא גוזר גזירה שווה בין המתנחלים בגוש קטיף למחבלים או חיילי-אויב. הסיטואציה הנוכחית היא שונה באלף מובנים. אבל למה פתאום עכשיו מודאגים משריטות ומפצעים נפשיים של חיילים? לא ברור שהסכנה לתופעות כאלה גדולה פי אלף כשיוצאים למלחמה של ממש? |
|
||||
|
||||
אכן, סגנונו הצבאי, המעשי, של האלוף - ממחיש יפה את ההבדל בין פעולת אדם ישר, ישר דרך וישר לב - לבין האדם בו דנו אתמול, שכל כוונותיו עקלקלות ותחמניות. אשר ל*תוכן* הדברים - אין כל חדש. היש בנו מישהו, לו שמאלן שבשמאלנים, שחשב שעם ההתנתקות יבואנו גן עדן עלי אדמות? השבת גלגל אחור איננה אפשרית ומחיקה טוטאלית של המדיניות המגלומנית של ממשלות ישראל בעקבות 67 גם היא אינה אפשרית. אפשרי רק צמצום נזקים (תוך גרימת נזקים אחרים, קטנים יותר) ומניעת החרפה צבאית והחרפה מבחינת מעמדנו הבינלאומי (ובתוך כך, כמסתבר מאוד - החרפה כלכלית). ההתנתקות תצטרך להוות תחילתו של תהליך קשה וכואב שאמנם יגרום לנו אולקוס קולקטיבי - אבל האולקוס הוא נחוץ משום שהמשך המצב הקיים הוא האלטרנטיבה הפחות בריאה. |
|
||||
|
||||
נכון מאוד. עליי להסביר שאני התחלתי את הפתיל, אך לא אני שלחתי את המסר הציני. |
|
||||
|
||||
אין לי ספק שהם ייצאו עם סיוטים לא מעטים. (טרם השתלטתי על פירוש המלה ''שריטה'' בהקשר זה). ודאי שהאלוף הראל צודק. אבל אין כל קשר בין התנסחותו שלו לבין זו של אבינר. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |