 |
המסר הוא כפול:
1. שימוש קצת יותר מדויק במונחים: העברת הזכיון מחברת אגד לחברת סופרבוס אינו "הפרטה" אלא ביזור, או דה-מונופוליזציה.
2. בהתלהבות להפריט (או לבזר במקרה זה) האנשים המקבלים מאיתנו משכורת עושים את מלאכתם רשלנית, ואינם מקפידים על תנאי הזכיון.
להבדיל מאנשים מסוימים (חלקם גם מביע את דעתו באתר זה ממש) אינני סבור שהעובדה שאדם מקבל את שכרו מקופת המדינה היא שהופכת את עבודתו לרשלנית ובלתי יעילה. במקרה הפרטי הזה (לא הפרטי של חברת סופרבוס, אלא הפרטי של אי הקפדה על תנאי הזכיון1) נובעת מזהותם האידיאולוגית בתחום החברתי-כלכלי של אלו האמונים על ההקפדה על תנאי הזכיון. ברוב המקרים מדובר על בוגרי הפקולטות לכלכלה בארץ, עובדי משרד האוצר, רפרנטים של האוצר במשרדים אחרים (תחבורה במקרה האמור, תקשורת במקרה של טל"כ, ואחרים בהתאם למקרה), או אנשי כלכלה וניהול ברמות הביניים באותם משרדים.
אותם אנשים נוטים להבין לליבן של החברות כאשר אלו טוענות להפסדים כספיים שיגרמו להן כתוצאה מעמידה בתנאי הזכיון (למרות שהמכרז מראש ובמודע כלל ערוב של חלקים אטרקטיביים יותר ואטרקטיבים פחות). הם גם נוטים להזדהות, אידיאולוגית2 עם הצעדים של הפרטה וביזור, ואי מלוי חלק מתנאי הזכיון נראה להם כמחיר כדאי בדרך למטרה הנכספת (מה גם שערכו הכלכלי של המחיר הוא אפס, שהרי חלקה של המדינה בתמלוגים אינו נגרע). גם העובדה שלרוב הנפגעים מאי עמידה בתנאי הזכיון הם אנשים שאינם קרובים לסביבה הפיסית, חברתית וסוציו-אקונומית של הממונים מטעמינו על העמידה על תנאי הזכיון, גורמת לאחרונים להקל ראש במשימה.
___
1 אי הקפדה על תנאי הזכיון הנוגעים לאיכות וזמינות השרות, או אי הקפדה על תנאי הזכיון הנוגעים לאיכות הסביבה. כאשר מדובר על התמורה הכספית המגיעה לאוצר המדינה לרוב ההקפדה קיימת.
2 למרות מה שלכאורה עלול להשתמע מדברי, אינני נגד מהלכים של ביזור ודה-מונופוליזציה, אני רק בעד הקפדה יתרה, אפילו קטנונית משהו, על עמידה בתנאי הזכיון, ונקיטת צעדים דרסטיים, עד כדי שלילת הזכיון (ובוודאי מניעת הזכות להתמודד על הארכת הזכיון), כלפי מי שמתכחש לתנאי הזכיון.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש