בתשובה לאסף לובין, 12/08/05 16:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תודה שהקדשת את הזמן לכתוב את המאמר.:) מה שאתה מספר נשמע עצוב ביותר. הייתה לי רק עוד שאלה אחת: האם ידידיך אלה סיפרו לך גם על זכרונות אישיים שלהם מתקופת המלחמה? (ואגב, מאיזה שבט/ים הם?) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שניהם טוטסים - ויכול להיות שבגלל זה גישתם היא מעט סובייקטיבית. בכל זאת יש היסטוריונים רבים המוצאים גם לא מעט אשמה בהנהגה הטוטסית, בייחוד בפועלה בשנות ה-70 וה-80. אבל אני אישית לפחות מקבל את ההנחה, שלמרות שמאות אלפי בני הוטו נרצחו במהלך 30 שנות הלחימה, במונח "רצח עם" אפשר להשתמש רק בהתייחסות לטוטסים, שכן רק במקרה שלהם היה מדובר ברצח שיטתי ומחריד המבוסס על תורות השמדה וגזע מערביות. פרט לסיפור עימו סיימתי את המאמר הם העדיפו שלא להעמיק בסוגיית הזוועות. אביה של סינתיה הוא קורבן למלחמת האזרחים הנוראית של רואנדה, אך היא העדיפה כמאמרה: "להשקיע יותר בבנייה מחדש, מאשר בהתבוססות בהרס!". המאמר, הם שאפו, נועד לקדם את רואנדה החדשה ולא לשמר בקרב הקוראים תמונות מרואנדה הקודרת של ה-CNN. זה מה שהם ביקשו, וזאת התמונה שבחרתי לצייר. -לובין |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מוכרחה לציין שידידיך אלה נשמעים אמיצים ביותר, ונקווה שהם מייצגים במידה מסוימת את הדור שלכם ברואנדה. תודה לך.:) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |