בתשובה לעופר, 15/08/01 3:05
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בלחימה ובאידיאולוגיה שמאחורי הלחימה ולא בבית ובסקס . לוחמים כמו הלוחמים הדתיים שלנו או אנשי החיזבללה. ולא, אני לא אומר את זה באירוניה. זה בדיוק מה שאני חושב בעידן שבו אנו חיים של מלחמה הולכת וגוברת עם שכינינו אין שום אפשרות לדבר אחר. אנשים שחושבים שהם ''עושים טובה'' בעצם זה שהם משרתים בצבא לא יהיו לוחמים טובים. כאלה יכולים להיות רק אלה שמאמינים באמונה שלמה בערכים שהם מרגישים ש''שווה'' להיהרג עליהם. וכל הטענות שאנשים בגילאים כאלה וכאלה זקוקים לסקס וכו' וכו' וכי אין מה לעשות בעניין הם אולי נכונות לגבי אנשים שמופצצים כל הזמן בפירסומות על הצורך בסקס וכלי תקשורת שאחוזי אובססיה ממש מסקס. אולי כדאי ללמוד מהחברה הדתית באמת צריך להוריד את המינון של העיסוק בסקס בכלי התקשורת ובמקום זאת להתחיל להעלות את המינון של העיסוק בערכים שונים . ''זה לא יהיה אפקטיבי'' יגידו לי , ''האנשים שלנו ציניים ואדישים מידי בשביל דברים כאלה'' , אולי, אבל מסתבר שזה בהחלט אפקטיבי מספיק אצל שכנינו כפי שאנו רואים מידי יום. אולי יש מה ללמוד מהם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שכנינו, שאתה כה מתלהב מכך שאצלם, כמו אצל הדתיים, מינון המין הוא נמוך, הם כולם דתיים. עד כמה שידוע לי, לוחמים חילונים יש רק אצלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הגעתי לקרבי מהרצון החופשי שלי. גם הלוחמים הדתיים ביחידה שלי היגיעו מהרצון שלהם, והשתלבו די יפה, אבל עם יד על הלב, היו תמיד בעיות. למשל עם לוחמים עולים מרוסיה, שלא כולם יהודים כניראה. היה לצערי הרבה זיון מוח מהצד הדתי בנקודה הזאת, כולל דרישות להתגירות,לעשות ברית ועוד כול מיני שטויות מהסוג הזה. הדתיים לוחמים יופי, אבל החילונים שהגיעו כמוני גם כן, למרות שאין לנו שום ערכים או איך שאתה קורא לזה. אנחנו נילחמים כי אנחנו אוהבים להילחם, ותאמין לי שזה יכול להיות ממכר. אני אוהב את זה, למרות שניפצעתי פעמיים. אני היום לא קרבי ביגלל הפציעה השניה, אבל אם הייתי יכול לחזור לקו הראשון, הייתי עושה את זה על המקום עם או בלי ערכים. בישבילי זה כמו מישחק אחד גדול. מישחק אכזרי, אבל מישחק, וככה זה בישביל הרבה חילונים שנימצאים שם בקו הראשון. ככה זה היה ותמיד יהיה בשבילי. אני לא אוהב את המילחמה מי יודע מה, אבל אין ברירה אלא לעשות את זה על הצד הטוב ביותר. וזה לגמרי לא קל, אבל אפשר לקבל מזה סיפוק. יש אנשים שיגידו שאני לא נורמלי ביגלל שאני אוהב את המישחק הזה, אבל זה האמת, חברים. יכול להיות שאני דפוק בראש מבחינתכם, אבל זה החיים שלי, ואני יודע טוב מאוד גם מה זה גם מוות. ראיתי את זה מספיק פעמים, והיפסקתי להתרגש מזה. גם החברים שלי מרגישים בדיוק ככה. אני לא יודע מה עובר בראש של הדתיים בעניין הזה, אבל לך תדע, אולי זה גם כן בסופו של דבר משהו אישי ופרטי, ליד כל הדיבורים על אלוהים והארץ שהוא הבטיח לנו. אולי. אולי לא. אבל מה, מפריעים להם הרבה דברים קטנים ומעצבנים,גם בקו הראשון. אני אכלתי פיתותצ בלבנון בפסח והם דפקו לי תלונה. אמרתי למפקד שלי, קדימה, תכניס אותי ביפנים, אני מחרבן על זה. אתם צריכים אותי, אני יכול גם בילעדכם. כמובן שלא עשו לי כלום. גם שאכלתי חלב עם בשר. אמרתי לדתיים, תעזבו אותי בשקט. כול אחד יעשה מה שהוא רוצה בזמן החופשי שלו, כול זמן שהוא יכול להילחם כמו חייה רעה. רק ככה זה הולך. וזה הלך יופי. זה שהדתיים נילחצים מבחורות זה לא חדש בישביל אף אחד שגר עם דתיים הרבה זמן ביחד בצבא. זה עובדה, גם אם החכמולוג הזה רועי חושב אחרת. אני ראיתי את זה. מצידי היה אפשר למלא את כל גדוד בבנות לוחמות, אלא שאני לא חושב שיש להם תפוקה כמו ללוחם, ולא ביגלל שהן לא רוצות, אלא באופן פיזי יותר קשה להם. אני לא רואה איך הם יכולות לירות ולרסק לאוייב את הצורה, אני לא רואה אותם זוחלות שעות במארבים, אני גם לא רואה אותם נופלות בשבי, ואני לא רוצה לחשוב מה יעשו להם שם. באמת לא. אם אתם חושבים שאני טועה, אז קדימה, תכניסו לוחמות פעילות לכל יחידה וניראה.אני בטח לא ימות מזה. יכול להיות שעידן והחברים שלו צריכים להיתרגל לרעיון הזה, אבל כמו שאני מכיר אותם הם בחיים שלהם לא יתרגלו. השטיפה והזיון מוח הדתי שעשו להם מגיל אפס יותר מידי חזקה. הם לא יצליחו, וביגלל זה גם אני בבעיה. אנחנו צריכים לוחמים טובים. תעזבו את המותיבציה והערכים. עידן למשל תותחן טוב. הוא יכול לטפל מהר ומדוייק בתותח, להרים פגזים, להוריד כפרים. זה מה שקובע. רק זה. וכל זה עומד לבוא על המדינה הזות בגדול. זה רק עניין של זמן. זה או אנחנו או הם, וחברים, זה כמובן יהיה אנחנו. בכול מחיר, עם עידן והחברים שלו, שמצידי יכולים לעקם את האף שלהם 5 פעמים ביום. במילחמה הם יודעים טוב מאוד מה צריך לעשות. בשלב הזה אנחנו צריכים אותם, צריכים אותם מאוד, כי אנחנו עכשו כולנו בדרך למילחמה פראית.וזות הסיבה היחידה אולי לותר להם בנקודה הזאת.רק ביגלל זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו נלחמים כי אנחנו אוהבים את זה? משפט כזה אדיוטי מזמן לא שמעתי. אולי אתה אוהב להלחם ואלי באמת יש בך איזה פגם בקופסה שמעל הצוור אבל רוב האנשים לא אוהבים להלחם, הם עושים זאת מתוך תחושה של הגנה על עצמם ועל ארצם. על שאר השטוית והקללות אני מעדיף לא להגיב |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שמתי לב מזמן שאתה לא אוהב את מה שאני כותב, ושבראש שלך להופיע בתור מישהו נאור ומבין, אבל באיזשהוא מקום אני חושב שאתה יודע,כמו שכולם כאן יודעים,שאני אומר לכם את האמת.רק את האמת,ואני אפילו חושב את כל האמת,אם לא שכחתי משהו. חברים, אני מכונת מילחמה. זה עובדה. אני לא רמבו ולא כל מיני אמריקאים אידיוטים שיודעים רק לזררוק פצצות מלנעלה במציאות ובכל מיני סרטים מצחיקים בהוליווד. אני והחברים שלי לוחמים קטנים,ובטח לא נחמדים, אבל בלעדנו אי אפשר לעשות כלום. תרשמו לכם את זה עמוק בראש.אנחנו בשטח ממש, לכל כוון ועומק שתירצו, בכל שעה שעולה לכם על הדעת. הג'וב שלנו זה פשוט מאוד, אנחנו צריכים לנצח. רק זה. לנצח כל גורם עויין, לטפל בכל פח"ע, לשבת על הקו.כל השאר בולשיט. אני אמרתי קודם שאני בעינכם אידיוט, כי אני אוהב את זה.מה לעשות, חברים,זה די ממכר ויש בזה הרבה רגעים מעניינים למי שמחפש את זה. אני ורוב החברים שלי מחפשים בדיוק את זה, בלי הרבה ציונות ואידאולוגיה. כתב כאן מישהו בשם רון,אני חושב, על הפרקטיקה ועל התאוריה. בתאוריה הכל יפה, מלומד ונכון. בפרקטיקה,חברים, זה משהו שכדאי לא לדבר עליו יותר מדיי. ממש לא. אם אני חושב שבנות לא ממש יעמדו בזה, אני בעינים שלכם שוביניסט, אבל זה כניראה האמת המרה. הצבא זה לא מוסד לתקן אפליות. תיתפלאו אולי לשמוע, אבל הצבא מחדד את האפליות לפעמים הרבה יותר. אתם חושבים ששם למעלה בקו אנחנו מרגישים מגובשים ואידיאליסטים וכל המילים האלה? אתם יצאתם מדעתכם? עם יד הלב, אתם לא ראיתם כבר בבית ספר ובתיכון שיש הבדל בין מה שצריך לקרותת בשיעורים למה שבתכלס קורה? אתם לא ראיתם מורים מדברים גבוה גבוה אבל עמוק ביפנים ידעתם שהם בני זונה? חברים, ככה זה גם בצבא, רק פי אלף יותר חמור. בדיוק ככה. לא רק בטירונות. זה לא קל וזה יכול להיות עם הרבה משברים, אבל אם התרגלת לזה, אתה מבין את זה עד הסוף. יש אנשים שבנויים לזה, ויש אנשים שהצבא יכול להרוג אותם, ולא בתור אויבים,אלא בתור חילים מיסכנים שבכלל לא יכולים להיות חילים. מה אתם רוצים מהאנשים האלה, שלא יכולים לשרת בצבא? דווקא לעשות להם בכוח? מה תעשה עם דוס שכל היום מאונן בישיבה שלו?הוא לא רוצה לצבא, תעזבו אותו. אותו הדבר לגבי סרבנים. מה פיתאום כלא? מה יוצא מזה? למי הם נותנים דוגמה רעה? תנו להם ללכת הביתה,ומצידי שאפילו יכתבו נגד הצבא. זה לא איכפת לי ולחברים שלי. אני אני אפילו לא כועס עליהם. אם אני פוגש חברה כאלה במסיבות ודיסקוטקים, או אצל חברים,אני סותם את הפה.מה אני כבר יכול לספר? אם אני יספר מה קורה בשטח ומה אנשים אצלנו למעלה בקו חושבים ולמה אנחנו מתכוננים, אנשים יתרחקו ממני 10 קילומטר לפחות, אבל זאת האמת.לא תמיד אוהבים לישמוע אותה. כשאני נילחם ומתאמן ביום יום (עכשו אני אבל פצוע) אני לא חושב דקה אחת על הגנה על עצמי ועל הארץ שלי. אני עושה את זה כי אני רוצה לעשות את זה. זה אחד הדברים היחידים שאני באמת יודע לעשות, ממש כמו החברים האחרים שלי בקו הראשון. רועי, אתה חושב שברוסיה של פעם, אפילו בתוך חברי המיפלגה,כולם האמינו בקומוניסם? אתה חושב שבאיזשהוא אירגון בעולם,כולל ישיבות ובתי זונות, אנשים מאמינים ביחד במשהו?הצחקת אותי. אני חושב שזה כניראה הפעם האחרונה שאני כותב פה, כי זה מלחיץ הרבה אנשים, וביכלל, לא נולדתי להיות סופר. בטוח לא. אני כניראה כותב כמו שהעורך היה אולי רץ בגבעות על לבנון, ואני לרגע לא מזלזל בו. אתם רוצים יותר בנות בצבא? תפדל. אני לא חושב שזה ילך טוב במילחמה, אפילו אם עידן והחברים הדתים שלו יתחילו פיתאום לנסוע ביום כיפור כדי לאכול סטיק חזיר עם גבינה. אני אמרתי פשוט בגדול למה אנחנו צריכים אותו ואת החברים שלו בתור לוחמים, וזה לדעתי יותר חשוב מכל שוויון זכויות. לדעתי. אולי לפחות בשטח ממש. אבל שתדעו, היה לי נחמד לבקר כאן אצלכם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר עופר, עקבתי אחרי תגובותייך, מתוך עניין רב באופן המחשבה שלך והמסקנות אליהן אתה מגיע. אשמח אם תענה על כמה משאלותיי. ראשית, אתה טוען כי את מה המניע למעשיך אינו אידיאולוגי או רעיוני, ואפילו לא למטרות של השגת כבוד מצד הסובבים אותך (שכן אתה חושש אפילו להזכיר את העניין בנסיבות חברתיות שונות - מסיבות וכן הלאה). האם עד כה הבנתי נכון? אם כן, אז למה בעצם אתה עושה את זה? אתה נהנה לגזול חייהם של בני אדם, ומנצל את המסגרת החוקית שניתנה לך כדי לעשות זאת? אתה נהנה מפורקן האנדרנלין? אתה רואה את כל העניין בתור מקצוע בלבד? אתה חש כי יעודך בחיים היה להיות "מכונת לחימה", ורק בתפקיד זה תוכל לממש את עצמך? אשמח לקרוא את תשובתך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תביט,אני והחברים הלוחמים שלי נימצאים שם בקו הראשון מסיבות פרטיות מאוד, שכל אחד שומר עם עצמו. לפעמים מדברים על זה לפעמים לא. אצל הרבה זה היה בהתחלה ביגלל איזה מין אגו,או משהו בסגנון.זה כימעט תמיד ניגמר מהר מאוד. כולם כאן בלי שום אידאולוגיה או קריירה. ככה זה גם כניראה אצלי. אנחנו אוהבים את המתח ואת הסכנה,וגם את המישחק.מי שבאמת פוחד הולך תמיד ליחידה אחרת בסופו של דבר. אלה שנישארים הם בדיוק כמו חיילים מיקצועיים בכל מקום בעולם, או אפילו כמו שכירי חרב. זה אפילו לא בישביל הכסף. אתה חושב שאנחנו הורגים אנשים ו"גוזלים" חיים? בסדר, תחשוב. הרבה אנשים חושבים כמוך,ואני לא אומר שהם ממש טועים. אנחנו נילחמים נגד כול מה שזז,אם צריך, אבל אם אתה חושב שאנחנו הולכים לידפוק נשים וילדים בכוונה, אז אתה טועה בגדול. זה באמת לא ככה, ואפילו הטייסים באויר מקפידים בנקודה הזאת.לפחות מנסים, ואני אומר את זה מידע. יש אנשים שאומרים לי ליפעמים שהמדינה הזאת לא צריכה צבא, ודי מתפלאים שאני נישאר אדיש. אז לא יהיה לישראל צבא. אז מה? אז או שיכבשו אותה או לא, ומצידי אם הרוב יום אחד ירצה בנסיון הזה, אז בבקשה. אני לא חושב שזה ילך טוב,אבל זה גם לא איכפת לי. שאני קורא על כול הויכוחים שלכם כאן,אני מיתפלא ליפעמים ושואל, איפוה הם כולם חיים? צבא, מילחמה, מילים גדולות. היחיד נישאר תמיד יחיד, תאמין לי. אני עד היום לא יודע אם המדינה הזאת יודעת מה היא רוצה,שלום,מילחמה,מיצעד אהבה, אבל אני לא יודע כמה ביכלל כול מיני דברים תלויים בה. ליפעמים יש מצב שאנשים נימצאים בו וזהו. ככה זה מתחיל וככה זה ניגמר.יש לי חברים לוחמים שהיו בהודו וחזרו ישר לקו הראשון,לפעמים הרבה יותר רגועים. החיים האלה זה דבר בלי שום משמעות,גילעד. אם היינו גרים באפריקה,היית אולי שואל אותי למה אני שכיר חרב בישביל לבנים,שחורים ומי יודע מה עוד. אפילו אז לא היתה לי בישבילך תשובה. אין ביכלל בחים האלה תשובות. מתרגלים לכול דבר.גם לדברים הגרועים ביותר והכי קשים. בחיים של לוחם אין ביכלל שיגרה. רק איזה עיפות ליפעמים. אבל יש כניראה גם הרבה אנדרלין. אני למשל אוהב את ההרגשה הזאת. נכון, אני לא מדבר הרבה בעורף על דברים לא נחמדים. למה לדפוק לאנשים סתם את הצורה? אין למדינה הזאת מספיק בעיות ככה?מישהו יכול ביכלל לתאר לעצמו איך ניראה סתם יום משעמם ומזויין בכל מיני מקומות מטורפים בארץ הזאת? הרי כולם כאן חיים על ביטחון,ניזונים מביטחון,מאוננים על ביטחון,וגם מתים מרוב ביטחון.הכל ביטחון.רק מה, לאנשים אין ביכלל מושג מה זה אומר בשטח. מה זה אומר להחזיק את הפלסתינים כמו בגן חיות נעול,או מה זה אומר לדבר דיבורים גבוהים על שלום ויונים וליראות את האכזריות של האוייב,למשל,בינו לבין עצמו.אתה ליפעצים לא יכול להאמין למה שאתה רואה, וזה עוד בתור אחד שפוגש את המוות פעמיים בשבוע. אתה יודע מה הם יכולים ליפעמים לעשות לנשים אצלהם? אתה יודע איך הם שוחטים אותם, למשל אם הם לא בתולות?ואז אתה חושב,אם זה מה שהוא עושה לאחות שלו ולשכנה שלו, אז מה הוא יעשה למישהו שחינכו אותו להאמין שהוא האוייב הכי גדול שלא, נכון או לא נכון,שים את זה בצד. מצב חרא, חבר. וככה זה גם יהיה עוד הרבה זמן. אבל זה גם לא תמיד מדבר אליי, כי אצלנו זה גם כמו כוכב אחר. אלה שנישארים במיקצוע של לוחמים ועושים את זה מהבוקר עד הערב לא חושבים הרבה בקול רם. אני כותב לך את זה בלי שום סיבה של ממש. אני לא מחפש כלום אצל אף אחד כאן. עכשו שאני יותר בעיר בגלל הפציעה,אני מסתכל יותר בעתונים, בחלונות ראווה, באנשים. אנשים זה אנשים בכל מקום. כל אחד לעצמו, בסופו של דבר. אני כבר כתבתי וחינטרשתי הרבה יותר מידי.אולי הקוראים מרגישים כמו קב"ן, אולי לא. אני לא ממש נושא לניתוחים. אני זה אני. ואני ליפעמים עיף. עיף ממילים, ובטח שמתם לב מיזמן שאני כותב חרא ואפילו משעמם. אז אתם לא תיכעסו יותר מידי חברים,אבל כאן ניפרדות דרכנו. זות עכשו הפעם האחרונה שאני עונה. תימסרו ד"ש לעורך ושימשיך לכתוב כמו שאנחנו רצים על הג'בלאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ארגנו נגדנו הפגנות, לנו זה לא אכפת חוקקו נגדנו כל מיני חוקים... לא אכפת! השמצות על כוס קפה... ימי, ימי, ימי עיון לתלמידים... אבל - אם אתם רוצים לחיות, אם אתם רוצים לחיות, אם אתם רוצים לחיות, אם אתם רוצים לחיות! שבו בשקט! ותנו לתולעים לעבוד." (הלל מיטלפונקט, מאמי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב אתה כותב הרבה, המלצה על מנת שיהיה יותר נוח לקרוא כתוב בפיסקאות. (לא חובה אבל בהחלט רצוי) א. אני לא יודע למה שמת לב ולמה לא, אני לא מציג צד נאור אלא את העמדה שלי ושל הרבה חברה ששירתתי איתם כמוך ביחידה קרבית שיצא לה להיות הרבה בלבנון ושאר מקומות. באיזשהו מקום זה יכול להיות מקום נחמד אבל במידה והייתי מקבל את עמדתך לא הייתי צד בוויכוח מול דעותיך. והתשובה על כך היא לא אני ממש לא מקבל את דעותיך ואת עמדותיך. ב.לא אתה לא מכונת מלחמה, גם אם תרצה מאוד אתה לא מכונת מלחמה, אתה בחור שקיבל M16 או מאג או נגב ואיתו יכול להלחם, כמו שציינת אתה לא רמבו אום ישימו אותך בג'ונגלים בקולומביה או בצצניה רוב הסיכויים שלא תסרוד יותר מידי זמן, וזה מהסיבה שהאימונים בצבא למרות התחושה שלך אולי אינם איכותיים כל כך, יחסית למקומות אחרים. (האם אתה יודע כמה נהרגים בסוריה בכל פעם שמתאמנים בפעילות נגד גז. שם כאשר מתאמנים משתמשים בגז אמיתי, אתה בקושי סורד את האימונים שלנו, עובדה שלושה חילים שהותקפו בגז והיו "מכונות מלחמה" נמצאים כבר די הרבה זמן בלבנון ולא מתוך רצון.) אם אתה אידיוט או לא אתה תחליט לבד ולא אני, בין זה לבין לכתוב שטויות מידי פעם אין שום קשר. ג. הצבא הוא מה שעושים ממנו, הצבא יכול לעשות ולשנות ולהשתנות בכל זמן נתון והוא עושה מה שהמדינה אומרת לו. (אני מגיב לכל הפיסקה ביחד למרות שהיא מכילה מספר רעיונות) החייל שיושב בישיבה שלו ומאונן ומפריע לך עושה דבר שאותו כנראה אתה עושה בשרותיים אי שם בשטחים, בין זה שחייל זמנו החופשי יחליט להתפלל ואו לקרוא ספר מדע או לעשות יותר כושר אין שום קשר, כל אדם יכול להפוך ללוחם עם ירצה בכך ומה לעשות שיש רבים שלא רוצים בכך, הבעיה בארץ שלנו שאנחנו צריכים להלחם מול מסות גדולות מאוד של אנשים וכאשר נהרגת לנו "מכונת מלחמה" אין מי שיחליף אותה, ועל כן רוב הצבא שלנו הוא צבא מילואים שכלל לא נימצא בכושר להלחם אולם עדיין המדינה בונה עליו והרבה מאוד, למעשה החייל הסדיר אמור לסרוד במקרה הטוב 48 שעות בלבד ולאחר מכן צבא המילואים הוא זה שאמור לנסות לנצח. בין זה שאתה שובינסט או פשוט חסר יכולת הבחנה בכך שאישה יכולה להתחרות בך ולהפוך גם כן עם אימון מתאים ל"מכונת מלחמה" אין שום קשר. כל עוד לא תביא לי הוכחה כי היא לא יכולה , או יותר נכון כי כולן לא יכולות אז מספיק לי עוד חמש לוחמות שיש למדינה במצב שבו היא צריכה אותן גם עם זה לא רק בשביל להיות לוחמות בקו הראשון, הצבא צרילך לוחמים ולוחמות למספר גדול של תפקידים בזמן מלחמה ולא כולם או כולן יזדקקו לסחיבת משעות כבדים מידי ואו לעשות מסעות, שמירה על נקודות מפתח מול כוחות מוצנחים של האויב יכולות גם נשים לעשות בקלות, בתני שהן ידעו להלחם ולהסתער ולהגן על עצמן. ושוב מה שאתה חושב שהאמת לא חייבת להיות האמת, אבל מותר לך לחשוב כך. ד.כשאתה נלחם אתה אוהב את זה, אני לא אהבתי את זה, אני לא אהבתי את הרעיון שבו אני עלול למות בגלל איזה דגנרל בצבא שעשה טעות פה ואו שם, או בגלל מ"פ שטעה בניווט, או סמל שהכניס אותי לתוך שדה מוקשים. אני מעדיף באמת במקום ללחות לקחת ספר טוב, אבל כן יש לי את האימון שעברתי ובמידה ויהיה צורך אני אוכל לאחוז נשק ולהגן על ביתי משפחתי ומדינתי כאשר יהיה צורך. יש כאילו שאוהבים סדו יש כאילו שאוהבים מזו ויש כאילו שאוהבים להלחם ואני אוהב לגלוש בנ'ט, אז אתה אוהב להרגיש את אנדרלין, לך תקפוץ בנג'י. הרבה יותר פשוט הרבה פחות מסוכן ויתן לך מספיק אנדרלין. (ושוב זה שאתה חושב שאתה יודע להחם לא אומר שאתה יודע באמת להלחם, האם נלחמת נגד צבא פעם? האם היית במערכה שבה ירו עליך מטוסים מלמעלה וטנקים מלמטה , והחבר שלך היה על הכתפיים שלך בלי חצי רגל בגלל שדרך על מוקש , כאשר אתה יודע שהחובש הקרוב במידה הווא לא מת נימצא במרחק של חמישה קילומתר ממך? אז זהו שלו, אתה ילד שבאמת מסחק במשחק כיוון שבאיזו שהיא צורה היום יש לך יתרון אולם יש מספיק אנשים בארץ שחבו מלחמה אמיתית ויודעים שהמשחק שלך הוא משחק מספיק מסוכן ולא אוהבים את המסחק הזה, אפילו לא מחבבים אותו, מסחקים בו כיוון שבמסחק מהסוג הזה לא תמיד אתה קובע את הכללים ולא תמיד אתה מחליט מי יסחק נגד מי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה שאתה עוד קיים, כי אתה הכותב הכי מעניין שקראתי בזמן האחרון. נורא מעניין אותי לדעת מה אתה חושב על סרבנים. אני יודעת שכבר כתבת משהו על זה, אבל זה באמת לא מזיז לך? לא איכפת לך להקריב את החיים שלך בשביל אנשים שמצביעים בצורה שיכולה לשלוח אותך אל המוות שלך? אתה לא חושב על החיים הנחמדים של בחורים סרבנים, שהיו יכולים לעשות את העבודה שאתה עושה, או לפחות שירות לאומי? ומה דעתך על מה שכתוב עליהם בעיתון? למשל בעיתון הארץ: אתה מבין אותם? אתה מסכים איתם? אולי תסכים לענות לי... אני מבקשת יפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או אולי גם את דעתך על הכתבה הזאת... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |