בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 06/08/05 13:02
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מבקש להגיב באריכות מה על הערתך המעניינת: לדעתי, סגנונו של ספר חייב להלום את אופיו ואת תוכנו. המקור הראשוני לספרי "דבר נער,דבר" הוא הרעיון שהיהדות ובנותיה (הנצרות והאיסלם) מושתתות על רעיון לא מוסרי, שכן הן מבוססות על יחסי אדון-עבד. אני מציע בספרי לייסד דת חלופית: במקום דת האלוהים להציב את דת האדם. באחת מהדרשות שבספר כתבתי: רֵעַי, דִבקו באלוהים כל עוד האמונה בו תביא לכם אושר, בקשו את סליחתו, יַחלוּ לישועתו, ואולם השליכו אותו מעל פניכם כאשר יהפוך לאבן נגף בדרככם אל העונג. תהיינה מחשבותיכם בגובה האדם, לא מעבר לו. אם דת מבקשים אתם לעצמכם בחרו בדת האדם, לא בדת האלוהים, המירו את כבוד האדון בחֵרות האדם, הלא בני אדם גאים הִנכם, אם בזולת אינכם פוגעים, טהורים וזכּאים אתם. בוזו לשִעבּוּד, נתקו את הכבלים, אל תִתנו חטוֹטרת על גבכם, אל תבקשו מחילה על לא-דבר – ענוּת עַבדוּת אוִילִית סוֹף סוֹף נַשׁבִּית, נִבנה כּנֵסִיָה חדָשָׁה שׁל אַהבָה וּברִית. רעיון זה הכתיב לי את סגנון הכתיבה. בחרתי להציג את רעיונותי כדרשות, והשתמשתי בסגנון מקורי, המהווה מארג של פסוקים מקראיים ותלמודיים ושל בטויים ומובאות מודרניות. תודה על שאלותיך המחכימות, יהושע |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |