|
||||
|
||||
אין פה בכלל מה להשוות עם לפני אלפיים שנה, חוץ מהיות חלק מהסכסוך הנוכחי מושתת על סיבות דתיות. אין פה מרד מטופש נגד אימפריה רומית כל-יכולה, על ידי חבורה של קנאים. אשר לניחושים שלך, הם אפילו פחות מבוססים מאלה שאני מנחש, לפעמים. הרי לפלסטינים אין שום יכולת לכבוש את ישראל. אשר לסיכון הסביבה, היחיד שמנסה לגרור את הסביבה לעימות כולל הוא יאסר ערפאת. וזה לא הולך לו. לאחרונה, למשל, כמעט קיבלנו בקשה מחוסני מובארק להכנס למלחמה עם הרשות הפלסטינית. יש לי הרגשה שערפאת ישאר לבד. |
|
||||
|
||||
''נחיה ונראה''. בארץ האיילים, זה אפילו סביר... |
|
||||
|
||||
לפחות, כך אני מקווה. אני מקווה שחינכנו את הנועל ליותר מלהיות שאהידים של קנאות מופרכת. מצד שני, עם מערכת החינוך שלנו? |
|
||||
|
||||
סלח לי על ההיצמדות או אף השיפור של פליטת הקולמוס שלך, אולם... ...יש קסם רב במינוח שטבעת. מערכת החינוך? זו שמאלילים בה את סיפורי המרד ברומאים כנקודת מרכז של שנת הלימודים? או המערכת הצבאית, המקום הראשון (אחרי כתה ג', בערך) שבו מועבר מידע לחניכים? המדד ליכולת ההישרדות של ישראל בשנת 2001 (ו-2005...) צמוד למדד מוסר התשלומים במשק, האבטלה, ולאינדקס "לחם וקרקסים" שבו מקבלים שחורי-המגבעת לחם צר ומים לחץ גם מחוץ לשבוע הפסח, תמורת זה שהם ממיתים עצמם מתחת לאוהל הקרקס (סליחה, לאוהלה של תורה? ואין בכך כדי להפחית מערכו של ספר הספרים היהודי אלא רק כדי להצביע על הכיוון המופכך שהובלה אליו עגלת הדמוקרטיה היהודית). קרעי החברה הישראלית ושסעיה הם הנקודה החלשה בשרשרת ההינע. ולא נראה לי שתצליחו לאחותם לפני הקרב. |
|
||||
|
||||
אין לנו, ליהודים, שום סיבה להתבייש באירועים היסטוריים, דוגמת המרד ברומאים. למרות היותי בוגר של מע' החינוך הישראלית, לא זכור לי כי הנושא נופח מעבר לפרופורציות לכדי ''נקודת מרכז של שנת הלימודים'' (כדבריך). אולי כדאי שתנסי להשתחרר מאותה חוויה מעצבת קשה, בדמות המפגש הטראומטי עם גננת בנך, ואז תוכלי אולי לשפוט את החברה הישראלית ומע' החינוך שלה (על חולייה השונים) בצורה רציונלית יותר. |
|
||||
|
||||
נקודת מרכז: חנוכה היא החג המרכזי בשנה, גם מבחינת מספר הימים (פחות או יותר) וגם מבחינת החשיבות המוקנית לו. ויש לי בסיס מידע רחב יותר מאשר האירוע שאתה מתייחס אליו. |
|
||||
|
||||
חנוכה הוא החג המרכזי בשנה???? אין לך מושג בגרוש. את פשוט בורה ועמת הארץ בכל מה שנוגע לחגי ישראל (ואני מניח - יהדות בכלל). אני מניח שאת מייחסת לחנוכה משמעות רבה, מאחר וחג החנוכה מגיע יחד עם חג המולד. זה הולך חזק בסרטים האמריקאיים. רק שבמציאות חג החנוכה הוא משני ולו רק מכיוון שהוא חג מדרבנן ולא מדאורייתא. מערכת החינוך עוסקת בו לא יותר מאשר בפורים. (חג מאותו הסוג) את מזכירה לי את אותם סרטים דוקומטריים בערוץ שמונה, בהם כתב זר מסביר את המנהגים היהודים בישראל. והכל בכל כך הרבה חוסר דיוק וחוסר ידע. זה מעציב אותי. זה רק אומר שכשאני רואה סרט דוקומנטרי על תרבות אחרת, כנראה שגם כאן חוסר הדיוק והידע שולט. גם כאן אין הבחנה בין טפל לעיקר, והשליטה במרחבי הניו-אנסים השונים היא קלוקלת. |
|
||||
|
||||
אני אכן טוענת כי מערכת החינוך הישראלית ממצבת את חנוכה כחג המרכזי בשנה, הן מבחינת מקומו (ארבעה חודשים אחרי תחילת השנה וחמישה חודשים לפני סוף שנת הלימודים) והן מבחינת כמות ההשקעה ההמושקעת בו. ההשקעה בפסח (מדאורייתא) פחותה בהרבה, בכל אופן ברחובות ובתל-אביב וברמת השרון. ייתכן שהמצב שונה במערכת החינוך הממלכתית דתית ובמערכת החינוך העצמאי. אני שומרת את בורותו במחוזות אחרים, דווקא. ואתה? |
|
||||
|
||||
בתגובה הראשונה שלך כתבת על חג החנוכה כחג המרכזי ביהדות. לא סייגת - במערכת החינוך. כאן אני נכנע. אני לא תוצר של החינוך הממלכתי. בעניין התזמון - התאריך שנקבע הוא תאריך היסטורי. אין כאן מזימה אפלה. בעניין התכנים - אולי יחכימונו שאר באי האתר בנוגע למרכזיותו של חג החנוכה בחינוך הממלכתי. |
|
||||
|
||||
יבדוק מר שרעבי את תגובתי הראשונה ויסיק מסקנות ממנה. אמרתי במפורש ''נקודת מרכז של שנת הלימודים'', וזאת בהקשר של מערכת חינוך הנועל, אשר עיוותתי ל''חינוך הנואל''. ובפרמטרים של מרכזיות ניתן לציין את המסיבה השנתית הגדולה, את תהלוכת הלפידים, את הסיפורים המלווים אותו... |
|
||||
|
||||
וממה שאני זוכר מכיתה ג', אז מקדישים תשומת לב שווה לסיפור יציאת מצרים, נצחון המכבים על היוונים, נצחון מרדכי על המן או אפילו הפסד בר כוכבא. דווקא לשבועות או ליום כיפור, חגים שאין מאחוריהם ''סיפור אנושי'', אלא משמעות מופשטת יותר, מקדישים פחות זמן, למיטב זכרוני. (כמובן יתכן שאני פשוט זוכר רק מה שיש מאחוריו ''סיפור אנושי'' והשאר שכחתי, אבל נראה לי שמקדישים זמן לפי כמה החג ''סיפורי'') |
|
||||
|
||||
חנוכה הוא סיפור מרד _מוצלח_ ביוונים, לא המרד הכושל ברומאים. התבלבלת. |
|
||||
|
||||
פסח. פסח נמשך (מבחינת חופשת בית הספר) כשלושה שבועות (או שבועיים? אני כבר לא זוכר...). חנוכה נמשך 8 ימים. אני אישית זוכר, מימי בבי"ס, הרבה יותר עיסוק בפסח (חג החירות, כמובן, מתאים מאוד לתכנים של בתי ספר). אני תוצר של מערכת החינוך הממלכתית בהרצליה, למקרה שהשאלה תעלה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |